מחקר חדש אשר נערך על ידי ד"ר שלמה מזרחי, מר ניסים כהן וד"ר פני יובל מהמחלקה למנהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת בן גוריון קובע שהציבור הישראלי מצדיק במידה רבה מעורבות של המדינה בהספקת שירותים ציבוריים, תומך בהשקעה בתחומים שמזוהים עם מדינת הרווחה ומסכים עם הצורך לתמוך באוכלוסיות המוחלשות. המחקר ניסה לאפיין את עמדות דעת הקהל בישראל כלפי מדינת הרווחה והמדיניות הכלכלית-חברתית המצויה והרצויה.

מרבית הנשאלים מסכימים או מסכימים מאוד כי בישראל יש יותר מדי עניים, כי הפערים החברתיים בה גדולים מאוד, כי המדינה היא שצריכה לדאוג לבעיית העוני וצמצום הפערים, כי יש להעלות את שכר המינימום במשק, כי על המדינה לספק הכנסה בסיסית לכל אדם, כי יש שירותים שאסור למדינת ישראל להפריט בשום אופן, כי לא מוצדק לקצץ בשירותים חברתיים עבור תקציב הביטחון.

מבין תחומי המדיניות השונים, מייחס הציבור הישראלי חשיבות עליונה לחינוך. הציבור בעד השקעה ציבורית בחינוך ומאמין כי שדרוג החינוך יביא את החברה הישראלית להישגים בתחומי מדיניות אחרים כמו ביטחון ובריאות. מרבית הנשאלים תמכו בטענה כי מוצדק לדאוג לקבוצות חלשות בחברה הישראלית, כמו גם לתושבי הפריפריה ולעולים חדשים. לעומת זאת, נמצא שמבין המדדים שנבחנו, מדד המוכנות לשלם עבור מדינת הרווחה הינו הנמוך ביותר. לפי הסברים שסופקו לחוקרים על ידי חלק מהנשאלים בשאלה פתוחה עולה כי תחושת האזרחים היא שיש מספיק כספים וכל שנדרש הוא לשנות סדרי עדיפויות. במקום להזרים כספים לעניין אחד יש להפנותם לעניינים אחרים הקשורים ברווחת האזרחים. ניתן להעריך שתחושת האזרחים היא שהם משלמים מספיק מיסים ואין צורך בתוספת משום סוג. 

 המחקר, אשר כלל 940 נשאלים, מצא בין היתר, כי בקרב נשים קיימת תמיכה במדיניות חברתית המזוהה עם מדינת הרווחה יותר מאשר בקרב גברים, וכי בקרב יהודים התמיכה במדיניות זו פחותה מאשר בקרב הערבים. באופן דומה, נשאלים שהגדירו עצמם כאשכנזים תומכים במדיניות כזו במידה פחותה בהשוואה לשאר הקבוצות. נשאלים דתיים (מכל הדתות) גילו אף הם תמיכה מרובה יותר במדינת הרווחה מאשר מסורתיים או חילוניים. כך גם, אלו שהצהירו על עצמם כעובדי המגזר הציבורי תמכו יותר מעובדי המגזר הפרטי במדינת הרווחה ואף נמצא כי בעלי הכנסות גבוהות תמכו פחות במדינת הרווחה מאשר בעלי הכנסות נמוכות. אולם החוקרים מבקשים להדגיש, כי הבדלים אלו בין העמדות של הסקטורים השונים נמצאו כקטנים יחסית, והמדגם בכללותו משקף תמיכה מוצקה בהיגדים המצדיקים ומחזקים את התמיכה במדינת הרווחה ובמדיניות חברתית מרחיבה.

ממצאי המחקר מלמדים שלמרות המדיניות הכלכלית שמוביל משרד האוצר מזה כשני עשורים, הרי שחלקים גדולים בחברה הישראלית אינם מצדדים בדגם של כלכלה ניאו-ליברלית שמאופיינת בהעדפת ערכי השוק חופשי, תחרות, אינדיבידואליזם כלכלי וחברתי, צמצום מדינת הרווחה, צמצום מעורבות הממשלה במשק ומדיניות קפיטליסטית טהורה.