מאות סטודנטים הקימו בשבוע שעבר מאהל באוניברסיטת קולומביה במחאה נגד המלחמה בעזה ומה שהם תופסים כהשתתפות האוניברסיטה שלהם ברצח עם בעזה. הנהלת אוניברסיטת קולומביה הכריזה כי המחאה והמאהל בלתי-חוקיים, בטענה כי הסטודנטים הם "מסיגי גבול" בקמפוס בו הם לומדים, ואפשרה למשטרת ניו יורק לפנות את מאהל המחאה באלימות. השבוע, הדיכוי האלים ביותר עד כה של מחאה סטודנטיאלית התרחש באוניברסיטת ניו יורק.
מוקדם בבוקר ביום שני, עשרות סטודנטים באוניברסיטת ניו יורק (NYU) הקימו מאהל משלהם בקמפוס, במטרה לבטא סולידריות עם המחאה באוניברסיטת קולומביה ועם הפלסטינים בעזה ובגדה המערבית. הסטודנטים דרשו לסיים את מה שהם רואים כתמיכה השקטה של האוניברסיטה ברצח העם המתבצע בעזה, כמו גם את השקעותיה בייצור כלי נשק. עוד קראו המוחים לסגירת השלוחה של אוניברסיטת ניו יורק בתל אביב, המעניקה לטענתם לגיטימציה למדיניות הקולוניאלית של ישראל. המחאה הייתה מגוונת מאוד, עם נוכחות בולטת של סטודנטים ממוצאים אתניים ולאומיים שונים.
זמן קצר לאחר הקמת המאהל, מחלקת הביטחון של האוניברסיטה התערבה וחסמה את הגישה לאזור. פעולה זו הובילה להסלמה ולהכרזת האוניברסיטה כי המחאה אינה חוקית. בתגובה לחסימה גייסו המוחים תמיכה נוספת מקרב הסטודנטים, ובתוך שעות מספר המפגינים עלה למאות. התגייסות מהירה זו האיצה כאשר נודע לסטודנטים כי המאהל מאוים בפינוי. בערב, בשעה שהסטודנטים יהודים קיימו סדר פסח במקום והסטודנטים המוסלמים התפללו, המשטרה הסתערה על המאהל ופיזרה אותו באלימות. יותר מ-150 איש נעצרו, בהם סטודנטים וחברי סגל.
בעקבות הדיכוי המשטרתי הפך מאהל המחאה לצעדה. המפגינים צעדו למטה המשטרה, לא רחוק מהקמפוס. הצעדה הייתה גם המשכה של המחאה נגד הטבח בעזה, וגם קריאת תיגר על הדיכוי המשטרתי של מתנגדי המלחמה. המוחים לא נרתעו מהמעצרים בקמפוס, והמשיכו את משמרת המחאה מחוץ לתחנת המשטרה עד השעות הקטנות של הלילה. בעוד המחאה נמשכת, הנהלת האוניברסיטה נקטה צעדים נוספים לחיסולה וחסמה את הגישה לאזורים שונים בקמפוס. המוחים הגיבו בניסוח דרישות נוספות, כולל הפסקת שיתוף הפעולה האקדמי של האוניברסיטה עם ישראל, סגירת הקמפוס שלה בתל אביב וסיום קשריה של האוניברסיטה עם חברות עסקיות התומכות ברצח העם בעזה.
בניגוד לטענותיה של הנהלת האוניברסיטה, לא היו במחאה שום גילויים של אלימות או אנטישמיות. ההפגנות אכן היו רועשות – כולל תופים וקריאת סיסמאות – אך המשתתפים נותרו ממושמעים. המתיחות האמיתית החלה רק כאשר המשטרה התערבה, מצוידת באמצעים לפיזור הפגנות, לכאורה כדי להפריד בין המוחים לבין הפגנת-נגד קטנה שנערכה מעבר לכביש. הנוכחות המשטרית המופרזת הובילה ללחץ ולצפיפות רבה על המדרכה.
הצהרה שפרסם ועד אוניברסיטת ניו יורק של התאגדות המרצים האמריקאית קרא להנהלת האוניברסיטה לנהל משא ומתן להרגעת המצב. המרצים קראו לנשיאת האוניברסיטה שמונתה לאחרונה, לינדה מילס, לאפשר לבעלי תעודות סטודנט להיכנס לכיכר בה הוקם המאהל, במטרה לצמצם את הצפיפות המסוכנת בחוץ. אך הנהלת האוניברסיטה התעלמה מקריאות אלה. החלטתה להזמין כוחות משטרה גדולים לדכא את המחאה הייתה בלתי-נחוצה ומסוכנת.
התגובה הכוחנית של הנהלת האוניברסיטה והמשטרה מעידה על סדר העדיפויות העגום של גופים אלה. כאשר מאות סטודנטים, מרצים ותושבים התאחדו להפגנה שלווה נגד המלחמה האכזרית, הם נתקלו באלימות ממסדית. נכונותה של האוניברסיטה לשתף פעולה עם המשטרה כדי לסתום את פיהם של הסטודנטים אינה רק זלזול בחופש הביטוי, אלא גם התייצבות לצד העוולות נגדן הסטודנטים נאבקים. על אוניברסיטת ניו יורק להקשיב לקולות הנשמעים בקמפוס ולשקול מחדש את השקעותיה, קשריה הבינלאומיים ופעולותיה – בשם השלום והיושרה האקדמית גם יחד. במקום לדכא מחאה, על האוניברסיטה לטפח דיאלוג. זו הדרך היחידה לעתיד צודק יותר – בקמפוס ובעולם בכלל.
הכותב הוא סטודנט באוניברסיטת ניו יורק ופעיל לשעבר בתא הסטודנטים של חד"ש באוניברסיטת ת"א
עוד בנושא: https://zoha.org.il/128913
