בשבת, 15 ביוני, התקיימה ישיבת הלשכה הפוליטית של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), בבית הידידות בנצרת. מזכ"ל המפלגה, מוחמד נפאע, הגיש דוח פוליטי מקיף, וכן עמד על תחנות חשובות בחייו של מנהיג המפלגה המנוח, מאיר וילנר, אשר החודשה מלאו עשר שנים למותו.

ממורשתו של מאיר וילנר: עם העמים ונגד האימפריאליזם

נפאע הדגיש, כי וילנר היה קומוניסט נאמן ואינטרנציונליסט לוחם משך עשרות שנות פעילותו פוליטית. על התפקיד אותה מילא בהנהגת המפלגה, הוא זכאי להערכה ולכבוד מחברי המפלגה והחזית.

למאיר וילנר היה תפקיד מכריע – בצד חברים נוספים, דוגמת סשה חנין, רות לוביץ', עוזי בורשטיין ובנימין גונן – בהצלת המפלגה בשנת 1965 מהניסיון הפלגני המסוכן של קבוצת מיקוניס-סנה, אשר הייתה נתונה להשפעות ציוניות והחזיקה בגישה המנוגדת לאחוות העמים ולמאבקם לשחרור לאומי. הקו האינטרנציונליסטי שקידמו חברים אלה, נותר הקו היסודי בו דוגלת המפלגה כיום.

הפגנה ליד כיכר תקסים באיסטנבול (צילום: אקטיבסטילס)

הלשכה הפוליטית של מק"י ציינה את עמידתו האמיצה של וילנר מול הקונזנצוס הלאומני, ובמיוחד באווירת שיכרון הניצחון שלובתה בישראל לאחר התוקפנות כלפי העמים הערביים במלחמת יוני 1967. באותם הימים הוקיע וילנר, מעל במת הכנסת, את המלחמה ואת הכיבוש, ודרש נסיגה מיידית לקווי ה-4 ביוני. בשל עמדה עקרונית זו, נפל וילנר קורבן לניסיון התנקשות בחייו, שבוצע בידי אחד מפעילי תנועת "חירות" הימנית-קיצונית.

לוילנר הייתה תרומה גדולה בגיבוש עמדותיה של מק"י בשאלות מקומיות, אזוריות ועולמיות, בהתבסס על המרקסיזם-לניניזם. עמדתה של מק"י בשאלות המזרח-התיכון, ובמיוחד ביקורתה על התפקיד אותו ממלאים האימפריאליזם, הציונות והריאקציה הערבית – מקובלות על התנועה הקומוניסטית הבינלאומית ועל מרבית הכוחות המתקדמים בעולם.

עמדתה העקרונית של מק"י כיום, לגבי ההתפתחויות במזרח התיכון, ובכלל זה לגבי הנעשה בסוריה, היא ביטוי להמשך של אותו הקו הפוליטי היסודי שגיבש מאיר וילנר.

בדומה, תכנית מק"י להשגת שלום צודק ויציב, בין ישראל לבין העם הפלסטיני וכלל העמים הערבים באזור, גובשה בהנהגתו של וילנר, והיא זוכה כיום לתמיכת מירב כוחות השחרור והקידמה באזור ובעולם.

מאיר וילנר נמנה עם מייסדי החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון (חד"ש), אשר פעלה ופועלת על בסיס עקרון השותפות היהודית-ערבית, שהיא נקודת המוצא למאבק להשגת שלום צודק ולהגשמת שוויון מלא למיעוט הלאומי הערבי-הפלסטיני בישראל.

לא לחוקים גזעניים בתירוצי "שוויון בנטל"

הלשכה הפוליטית של מק"י מגנה ומוקיעה את חקיקת החוק הגזעני "לשוויון בנטל", שהוא חוק ברוח האפרטהייד. חוק זה, אשר מוצע בידי הממשלה, מכוון להעמיק ולהשריש את הדיכוי הלאומי ואת האפליה הגזענית של האוכלוסייה הערבית בישראל, תוך שלילת זכויותיה.

הלשכה הפוליטית שבה ותובעת את ביטול כל צורות האפליה כלפי הציבור הערבי בישראל, ועומדת על תביעתה לשוויון לאומי ואזרחי למיעוט הערבי, שהוא בן הארץ הזאת.

אין בכוחן של החקיקה הגזענית ושל ההקצנה הפאשיסטית לשים סוף למאבק למען שוויון זכויות מלא. אין גם יסוד לניסיון לכרוך יחד את זכויות האזרח היסודיות של האזרחים הערבים עם התביעה ל-"שוויון בחובות". זכויות אלה מוקנות לערבים בישראל מכוח אזרחותם, והניסיון לערער על כך – הוא ביסודו אנטי-דמוקרטי.

דוגמא מובהקת לניסיון הנפסד לייצר משוואה, לפיה שירות בצבא הוא ערובה לשוויון, היא הציבור הערבי-הדרוזי בישראל, אשר בניו משרתים בעל כורחם בצבא, אך יישוביהם ממשיכים לסבול ממדיניות האפליה הגזענית.

ראוי היה, כי אותם חברי כנסת מהימין הקיצוני אשר מובילים את החקיקה הגזענית, יזכרו כי גם חוקי נירנברג ביקשו להפלות בין הזכויות מהן נהנים בני קבוצות שונות, על בסיס אבחנה לאומית או דתית. עוד יש לציין, כי דווקא הממשלה הטוענת כלפי העולם כי "ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", היא המבקשת לקדם חקיקה אשר מנוגדת לערכים הדמוקרטיים.

סולידריות עם העם הטורקי המתקומם

הלשכה הפוליטית של מק"י מעריכה, כי ההתקוממות העממית האמיצה של האזרחים בטורקיה היא ביטוי להתנגדותם למדיניות הפנים והחוץ של ראש הממשלה ארדואן. מדיניות זו מבקשת להפוך את טורקיה למדינה איסלאמיסטית-סלפית, ולהפוך את הארץ כולה לבסיס צבאי העומד לרשות התכניות התוקפניות של האימפריאליזם ושל הריאקציה הערבית.