לפני כעשרה ימים השקנו בכנסת את השדולה להעסקת נשים ערביות, השקה שכמעט ולא זכתה בסיקור תקשורתי, חרף העובדה שההודעה נשלחה לכל הכתבים בכנסת. ציפיתי כי לכל הפחות יגיעו הכתבים לענייני כלכלה, אשר מבינים את חשיבות הנושא ויודעים כי ההשקעה בו יכולה למנף את כלל הכלכלה הישראלית. אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד. כלי התקשורת השונים בחרו לעסוק בנושאים אחרים. ואכן, את מי מעניינת האישה הערבייה? מי מחפש באמת אחר תוכן משמעותי בכנסת? כמה מהעיתונאים חצו את מפתן דלת החדר בו התקיים הכנס, אכלו בקלאוות משולחן הכיבוד, והתנדפו…
למען ההגינות, אני חייב לציין לשבח את תמר מגל"צ, את יהודית פודק מקול ישראל בערבית, ואת אלי ניסן מהטלוויזיה בערבית, שכן נכחו בישיבה. שאר הכתבים בחרו, כנראה, להימנע מסיקור של פתיחת השדולה, שכן סיקור כזה היה מקלקל את הדימוי הגזעני של האוכלוסייה הערבית, כמי שמנסה למנוע מנשותיה לצאת לעבוד. יש עיתונאים, אשר בעיניהם אין זה אפשרי להציג בתקשורת פוליטיקאי ערבי, שאינו מתלהם או צועק. חבל שאלה הם האנשים האמונים על הבאת החדשות לידיעת הציבור בישראל. החדשות אשר אליהן נחשפים דוברי העברית בארץ, הן צהובות כמו אלה האמונים עליהן.
סאמר סוויד, עוזר פרלמנטרי של ח"כ חנא סוויד (חד"ש)
