ביום ה-157 לזוועת שבעה באוקטובר ולמלחמה הברוטאלית בעזה, דווח בתקשורת על ניסיון התנקשות במרואן עיסא, סגן ראש הזרוע הצבאית של חמאס, בתקיפה אווירית בעת ששהה במנהרה במחנה הפליטים נוסיראת שבמרכז רצועת עזה. ישראל הגדירה את עיסא מספר 3 ברשימת יעדי החיסול, וההערכה היתה כי הוא נהרג בהפצצת "אש מהגיהנום", אף שלא נתקבל מידע חד-משמעי המאשר את הריגתו. במנהרה שהיה בה, כך לפי דובר צה"ל, נמצאו גם אנשי חמאס אחרים שכנראה נהרגו, אך לא היו "אינדיקציות" להימצאם של חטופים וחטופות במקום.
באולפני הטלוויזיה נדלקו האורות: סוף-סוף אקשן! כמה שעות לאחר הדיווח הבטיח ראש הממשלה, בסרטון זחוח, לחסל גם את מספר 2 ואת מספר 1 בשרשרת הפיקוד של חמאס, הלא הוא יחיא סינוואר. עד כה סירב נתניהו לאשר את חיסולו של סינוואר, אך הוסיף ברמז כי מספר 4 בשרשרת, סאלח אל-עארורי, חוסל ב-2 בינואר בלבנון. בכך חשף נתניהו חיסול שעד כה ישראל נמנעה מלהודות בביצועו מחשש מפני תגובת חיזבאללה. מדבריו היה אפשר להבין שחיסולם של הארבעה הוא-הוא "הניצחון המוחלט" שהוא חוזר ומבטיח, ושלגביו יהיה מוכן לקבל אחריות.
מעניין לדעת עם מי נתניהו חושב לנהל משא ומתן להחזרת החטופים ביום שאחרי חיסול צמרת הפיקוד של חמאס, והאם הרדיפה אחרי ראשו של סינוואר אינה אלא הפקרה בפועל של החטופים במנהרות עזה. שהרי עוד ניצחון כזה ואבדנו.
לכל טיל יש כתובת ולכל כתובת יש חלופה
מדצמבר 2000 עד מאי 2023 תועדו בארגון בצלם שמות 229 פלסטינים שנהרגו ברצועת עזה בהתנקשויות יזומות בידי ישראל. כמחצית ההרוגים היו בני משפחה של יעדי ההתנקשויות, בהם נשים וילדים, שכנים, או פעילים בחמאס ובג'יהאד האיסלמי שלא היו יעדים לחיסול. אחת ההתנקשויות שזכתה בתשומת לב תקשורתית מיוחדת היה ניסיון החיסול של מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית של חמאס, ב-19 באוגוסט 2014. בהתנקשות נהרגו אשתו, בתו בת השנתיים ובנו שהיה בן שבעה חודשים בביתם בשכונת רדוואן בעזה, וגם שלושה משכניהם שאחד מהם היה קטין. דף ששרד חמישה ניסיונות חיסול קודמים חזר חרף פציעותיו ונכותו, לפעילות ועוד עם הילה של אדם עם כוחות-על. כיום הוא מספר 2 ברשימת יעדי החיסול של ישראל.
אך בניגוד להבטחות, לא חוללו החיסולים מפנה משמעותי בפעילות הארגונים ובמוטיבציה שלהם להילחם בישראל. לכל המחוסלים נמצאו מחליפים, כפי שמוכח לנו מאז שבעה באוקטובר. מוחמד דף החליף את סלאח שחאדה שחוסל ביולי 2002 יחד עם 14 מבני משפחתו; מרואן עיסא שחוסל באחרונה, החליף את אחמד ג'עברי, שהיה סגנו של מוחמד דף ונחשב מפקד בפועל של הזרוע הצבאית של חמאס. חיסולו ב- 14 בנובמבר 2012 היה ההקדמה למבצע "עמוד ענן".
בימים ההם, בזמן הזה
מדיניות החיסולים הישראלית החלה רשמית בנובמבר 2000, לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה. השימוש בחיסול, המכונה גם סיכול ממוקד, יועד להיות כלי מלחמה בטרור. ההנחה הייתה שארגון טרור מתפרק לגורמים כאשר מקפדים את ראשיו. במילה התנקשות, שממעטים להשתמש בה אצלנו, מתכוונים בדרך כלל לרצח פוליטי, ואילו המונח ניטרול שמור לפלסטיני או לפלסטינית מן השורה שנתפסים כאיום על ישראלים.
הדיונים המתוקשרים בשאלת החיסולים עוסקים בעיקרם בהערכות של עלות מול תועלת, ולא בשאלה המוסרית הכרוכה בהוצאה להורג ללא משפט שעליה מחליטים גורמים חשאיים. בשנים האחרונות התרגלנו לביטוי "בני מוות" כשמדובר במועמדים לחיסול. כך כונו גם מפקדי חמאס הנמצאים על הכוונת שנתניהו הבטיח ל"הגיע אליהם". איך הגיע הביטוי "בן מוות" מהופעתו היחידה במקרא, כאשר המלך שאול, על סף טירופו, קרא לדוד האהוב על יהונתן בנו "בן מוות", ללקסיקון הצבאי המעודכן של המאה ה-21? נראה שבאותה הדרך ממש שבה צורפו אליו הביטויים "מלחמת נקם" ו"השמדת עמלק" המתממשים כעת הזה בעזה החרבה והמורעבת.
בניגוד לדין הבינלאומי ולעקרונות המוסר
עתירה ראשונה נגד מדיניות החיסולים הגיש לבית הדין העליון כבר ב-2001 ח"כ מוחמד ברכה מחד"ש. בית המשפט דחה אותו על הסף בטענה שמדובר בסוגיה בלתי-שפיטה הנתונה לשיקול דעתן הבלעדי של רשויות המדינה. בינואר 2002 הגיש הוועד נגד עינויים עתירה נוספת. בעתירה זו נטען כי מדיניות החיסולים מנוגדת למשפט הבינלאומי, למשפט הישראלי ולעקרונות המוסר האנושי, וכי חיסולים של בני אדם שאינם מהווים סכנה מידית לאחרים אינם אלא הוצאה להורג ללא משפט. ב- 14 בדצמבר 2006, לאחר עיכוב של חמש שנים, ניתן פסק הדין. שלושה משופטי בית המשפט העליון – אהרן ברק, דורית ביניש ואליעזר ריבלין – קבעו בו פה אחד, כי מדינת ישראל רשאית, בתנאים מסוימים, לחסל פעילים בארגוני טרור פלסטיניים בשטחים הכבושים. עם זאת, קבע בית המשפט, צריך לבחון את חוקיותה של כל פעולת חיסול לגופא, לוודא שקיים מידע מבוסס היטב בנוגע לאדם שמתכוונים להרוג, ולהימנע מחיסול אם ניתן לבחור באמצעי שפגיעתו פחותה ממנו.
זה היה פסק הדין האחרון שכתב נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק, לפני פרישתו לגמלאות, והיא נוגעת בהגדרת הקטגוריה "בן מוות". בן מוות לפי בג"ץ, הוא אזרח החבר בארגון לא-מדינתי אשר עוסק, במסגרתו, בפעילות לחימתית. עבור האזרח הזה הומצאה הקטגוריה "לוחם בלתי-חוקי" במציאות שבה הן מדינות והן ארגונים המוגדרים ארגוני טרור מטשטשים את ההבחנה, שהייתה ברורה בעבר, בין לוחמים לבין אזרחים.
המלחמה בטרור מכשירה אפוא שימוש נרחב בהתנקשויות כאסטרטגיה לוחמתית, והגדרתו של אדם כ"לוחם בלתי-חוקי" מתירה את דמו. השאלה היא, למי ניתנת רשות ההגדרה ובאלה תנאים. בישראל 2024 התשובה ברורה למדי.
