ביום שני האחרון סגרה מצרים את מעבר רפיח עד להודעה חדשה. לטענתה – "בתגובה להפגנות על הגדר". גם מעבר הסחורות סלאח א-דין הממוקם צפונית לרפיח נסגר. "הגדר" היא "המכשול" (בלשון צה"לית) שהוקם בשנים האחרונות בגבול עם רצועת עזה בעלות של מיליארדי שקלים, על מנת לאכוף את המצור הישראלי הנמשך ללא הפוגה מאז יוני 2007.

צעירים מפנים, ביום שישי האחרון, את אחד מ-41 הפצועים מירי חייל צה"ל ליד הגדר ברצועת עזה (צילום: אקטיבסטילס)

נכון, מאז כיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה בשנת 1967 מפעילים הצבא וזרועות הביטחון של ישראל מערכת סבוכה של כללים וסנקציות, אשר מגבילה את תנועתם של 4.5 מיליון פלסטינים בתוך השטחים ואת היציאה מהם. הגבלות אלה מפרות את זכותם הבסיסית של הפלסטינים לחופש תנועה, וכתוצאה מכך נפגעות זכויות יסוד נוספות ובהן הזכות לחיים, הזכות לקבלת טיפול רפואי, הזכות לחינוך, הזכות להתקיים בכבוד, והזכות לשלמות התא המשפחתי.  אך המטרה  של המצור על עזה היא קודם-כל למנוע הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגדה וברצועה. "ממשלת השינוי" מוסיפה לדבוק באותה אסטרטגיה נפסדת שהותירה הרוגים כה רבים משני צידי הגבול.

ראש הממשלה נפתלי בנט, בדיוק כמו קודמו בתפקיד, אימץ רטוריקה ומעש של הפעלת כוח ועוד כוח. שותפיו בשלטון, שאמורים היו להציע אלטרנטיבה של שלום (ראשי העבודה, מרצ, רע"מ) שותקים כמו הדגים… בים של עזה. יש להפסיק את מעגל הדמים בדרום; יש לגמור עם המצור. זאת, בטרם תפתח עוד חקירה בינלאומית על פשעי המלחמה של ישראל והחמאס.