הכפר הערבי-בדואי אל-עראקיב, נהרס אתמול (חמישי) בפעם ה-223 מאז ההריסה הגדולה ב-2010. מהמועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים בנגב נמסר "רשות מקרקעי ישראל הגדילה לעשות, והחרימה גם כלי רכב המשמשים את האנשים הנאחזים במקום, בסמוך לבית הקברות העתיק".
לדברי ח"כ יוסף עטאונה (חד"ש) "המשטרה הרסה שוב את אל-עראקיב. עד מתי ימשיכו להתעלל בתושבי הכפרים הלא מוכרים? שוב ושוב, אותה תמונה: כוחות משטרה הורסים בתים בכפרים הלא מוכרים. הפעם, זה קרה שוב בכפר אל-עראקיב – וכנראה לא תהיה האחרונה. המסר של תושבי הכפרים הלא מוכרים בנגב בכלל ותושבי אל-עראקיב בפרט הוא: הניסיונות החוזרות ונשנים לגרש אותנו מאדמתנו, בעבר נכשלו, ועכשיו לא יצליחו ובעתיד ייכשלו. נמשיך להיאבק עד ה-כ-ר-ה מ-ל-א-ה. כי לתושבי הכפרים הלא מוכרים בנגב, כמו כל אזרח במדינה מגיע לחיות בכבוד וביטחון".
הכפר אַל-עַרָאקיב הוא כפר בלתי-מוכר שנמצא מערבית לכביש 40, בין צומת להבים וצומת גורל. עד שהחלה המדינה בהריסות חוזרות ונשנות של הכפר בשנת 2010, התגוררו בו כ-400 תושבים הממשיכים לנהל מאבק נגד הריסתו. במרחב הכפר ישנם בורות מים עתיקים, בית קברות שהוקם בשנת 1914, בייקות וסכרים רבים.
הכפר הוקם בתקופה העות'מנית, על אדמות שרכשו תושבי הכפר בתחילת המאה ה-20. בשנת 1953 ציווה הממשל הצבאי על תושביו לפנות את הכפר באופן זמני, למשך שישה חודשים, בטענה שהמדינה זקוקה לשטח לקיום אימונים צבאיים. לאחר שישה חודשים, בהם התגוררו תושבי הכפר בקרבת קרקעותיהם ובאזורים אחרים בנגב, ביקשו השלטונות לדחות את חזרתם בעוד מספר חודשים, עד שהודיעו לתושבים כי אסור להם לשוב אל הכפר. במהלך השנים לא ניתקו אנשי הכפר אַל-עַרָאקיב קשר עם כפרם ואדמותיהם, הם המשיכו לעבד את שדותיהם, לרעות את עדריהם בשטח הכפר ולקבור את מתיהם בבית הקברות של המשפחה. במהלך שנות ה-70 הגישו תושבי הכפר תביעות בעלות על קרקעותיהם לפקיד ההסדר.
אחרי סיום הממשל הצבאי ב-1966 הגבירו משפחות מאל-עראקיב את מאבקן כדי לשמור על אדמותיהן ולבנות את בתיהן מחדש. גם המדינה החמירה את התנכלותה. בין השאר השמידו השלטונות כל שנה את היבול החקלאי של משפחת אל-טורי, ביצעו מעצרים בקרב בני המשפחה וקק"ל הצטרפה למבצעי הנישול והטיהור האתני והחלה לנטוע יערות על אדמות הכפר.
בשנת 1997 החלו עובדי הקק"ל לעבוד באדמות אל-עראקיב. אנשי הכפר מחו על העבודות בקרקעות עליהן הם תבעו בעלות וקק"ל נסוגה. החל משנת 2000 החלו תושבי הכפר לעבד את אדמותיהם ולזרוע את השדות. בתגובה, החלה המדינה לרסס את השדות ולחרוש אותם על מנת להשמיד את היבולים. בסוף שנות התשעים וכדי להגן על אדמותיהם מפני עבודות היעור של קק"ל, שבו בני משפחת אבו מדיע'ם, אחת מן המשפחות שהתגוררו בכפר עד לשנת 1953, לחיות על אדמותיהם. ב-2010 השלטונות הרסו את מה שנותר ממבני הכפר.
עוד בנושא: https://zoha.org.il/122953
