ההסתה של נתניהו ושלוחיו בכנסת ומחוצה לה נגד מפגינים עולה שלב נוסף: ביביסט דורס מפגינים בתל-אביב; הממשלה וערוץ התעמולה הארסית 14 מכנים את המפגינים "טרוריסטים ושלוחי חמאס". המפגינים סופגים דה-לגיטימציה מוחלטת, אבל ראש השב"כ רונן בר מזהיר "מפני אלימות" לא מצד ראש הממשלה ותומכיו, אלא מצד המפגינים. אשמתם? הם הקיפו את בית ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים כשהם נושאים לפידים.

בעיתוי זה, עלה לאקרנים סרט ישראלי השוזר את האישי בפוליטי. "טור פרידה", סרטם של השחקן והתסריטאי דרור קרן ושל הבימאי רוני ניניו, נעשה בהתנדבות מלאה מצד כל צוות השחקנים והיוצרים.

נותר חסר מילים

בסרט בא לידי ביטוי מצב העלול להפוך מציאות. הימים הם ימי מגפת הקורונה ב-2020, והשלכות משבר הקורונה וההפגנות נגד נתניהו משתלבות אלה באלה. האווירה הציבורית מתלהטת והציבור קורס, אינו יכול עוד לשאת את עוצמת המשבר. כרמי בן נון (דרור קרן) הוא עיתונאי ביקורתי הכותב טורי דעה נגד ראש הממשלה.

קטעי טלוויזיה ורדיו המסקרים את המחאה ואת תומכי הממשלה הם פסקול הסרט. המגבלות ופרשני החדשות סוגרים על בן נון. הוא חש כי תש כוחו עוד ועוזב את ביתו. בן נון אינו מדבר לא עם אשתו ולא עם בנו החי בהוסטל לפגועי נפש ואינו מורשה לצאת ממנו בשל החשש מהתפשטות המגפה. אך על אף שכתיבה היא פרנסתו של בן נון, הוא נותר חסר מילים לראשונה בחייו: אינו מסוגל להסביר מה קורה.

קמפיין בשם "עיתונאים בוגדים", המתכתב עם קמפיין "השתולים" מ-2015 של ארגון הרדיפה "אם תרצו", מסמן את העיתונאים כרמי בן נון, רביב דרוקר ואמנון אברמוביץ' "כעיתונאים בוגדים". בן נון מסרב להיבהל ואינו נוקט באמצעי זהירות כלשהו. משפחתו הקרובה מודאגת מאוד לגורלו. במציאות, דרוקר ואברמוביץ', מבכירי העיתונאים בישראל, מאוימים תדיר מצד המון מוסת ובערוץ תעמולה המזרים מסרים אנטי-דמוקרטיים נגד עיתונאים. מתנגדי הממשלה מרימים את העיתונאים על כפיים ואילו תומכי הממשלה משתלחים בהם בארסיות.

הבתים מתפרקים

הבית הסימבולי (המדינה) והבית הממשי של בן נון מתפרקים. המון אקראי רודף אחריו ובהדרגה מחריפה האלימות כלפיו. הודעות איומים נשלחות אליו ואל משפחתו, מברג ננעץ בצמיג רכבו ולבסוף (ספוילר) סמוך לרכבו דוקרים אותו שני רעולי פנים המסתלקים מהמקום.

הסוף המר מגיע לאחר שהוא זוכה ברגע של חסד וחייו לכאורה שבים למסלולם: הוא מבין כי הבית שלו הוא משפחתו וכי המאבק הוא מאבק על דמותו וצלמו עבור עצמו ועבורה. אך הוא לא מספיק לסיים לכתוב את "טור הפרידה" שלו – עוד טור נגד הממשלה והמסית העומד בראשה.

סרטם של קרן וניניו הוא תמרור אזהרה, קו אדום בוהק המזהיר מפני העלול לקרות לפוליטיקאים, למפגינים ולעיתונאים ביקורתיים שהשלטון וזרועותיו התירו את דמם. הגיבור כרמי בן נון תוהה באחת הסצנות: "למה אף אחד לא נוקט עמדה?". בן נון יש לומר הוא דמות מתריסה. הוא מתריס נגד הגבלות הקורונה, שבעיניו הן הגבלות דיקטטוריות שנתניהו הטיל על האזרחים.

הבחירה בז'אנר האקטואלי-פוליטי הוא משב רוח רענן בזירה תרבותית הבורחת מהפוליטי כמו מאש. האזרחים מוזנים השכם וערב בבידור זול ואף מדכא מחשבה. אך דרור קרן ורוני ניניו אומרים לנו, הצופים: היזהרו. מבחינת נתניהו והממשלה, דמם של עיתונאים מותר.