בתחילת השבוע העלו השר חיים רמון ואחרים את ה"רעיון" להקים חומה נוספת בירושלים, והפעם – בין ירושלים המזרחית לבין זו המערבית. אין כמו ההצעה הזאת כדי להמחיש, עד כמה חסרה תוחלת צבאית ומדינית המדיניות של ממשלת אולמרט ברק ושל הבוס האמריקאי, הנותן לה חסות פוליטית ומימון נדיב.מה לא הבטיחו לנו אבירי מדיניות  ההפצצות, הפלישות והחיסולים: שבנייתה של חומת ההפרדה תמנע פיגועים; שמלחמת לבנון השנייה תהרוס את החיזבאללה; שהמצור הכלכלי וסגירת המעברים בין עזה לעולם וכן הפעילות הצבאית היומיומית ברצועה יובילו להפסקת ירי טילי הקסאם ולהתמוטטות חמאס; שוועידת אנאפוליס תוביל להסדר שלום עוד השנה. ומה קורה בפועל?שום דבר מההבטחות האלה לא הושג זאת, לא משום שהממשלה והצבא לא השקיעו מאמצים, אלא משום שמאמצים אלה בנויים על חול של הנחות מופרכות: כאילו ניתן לפתור בעיה כלשהי, מדינית או ביטחונית, מבלי לשים קץ לשורש העימותים – לכיבוש הישראלי, הנמשך כבר למעלה מ-40 שנה, ומבלי לכונן את המדינה הפלסטינית העצמאית בצד ישראל.פיגוע הדמים בישיבת מרכז הרב בירושלים (6.3), בו נרצחו שמונה תלמידים, היה מעשה נפשע, הראוי לכל גינוי. אך האם ניתן לנתק רצח זה מהרצח הממוסד, שביצעו חיילים ישראלים בעזה, שם נרצחו במהלך שלושה ימים בלבד 120 פלסטינים, וביניהם נשים וילדים?ועכשיו, לאחר שהפלישה הצבאית הסדרתית לעזה לא מנעה את המשך ירי טילי הקסאם לשדרות ולאשקלון, ולאחר שהתרחש פיגוע הדמים בירושלים, מציעים לנו רמון ואחרים, לבנות עוד חומה ולהכניס את תושביה הפלסטינים של ירושלים המזרחית לכלוב בטון: לחיים (אם אלה ראויים להיקרא חיים) בין החומה הקיימת לבין החומה החדשה. האין הצעה זו טמטום פוליטי בהתגלמותו?במקום להגיע למסקנה, שצריך להפוך את קווי ה-4 ביוני לגבול של שלום בין שתי מדינות, ישראל ופלסטין, ולקבוע  בירושלים שתי בירות: ירושלים המערבית בירת ישראל וירושלים המזרחית – בירת פלסטין, מציעים הפוליטיקאים הכושלים להקים עוד חומת הפרדה.מטוסים עם טייס וללא טייס, פצצות של טונה, טילים ארוכי טווח, ספינות מלחמה מהירות, מכשירים לראיית לילה – כל אבזרי המלחמה המודרנית האלה מגדילים מאוד את מיספר האזרחים ההרוגים והפצועים במלחמות. אך שום טכנולוגיה צבאית ושום חומה מבטון אינן יכולות לתפוס את מקומה של פוליטיקה שפויה, המביאה בחשבון את זכויות שני העמים לחיות בשלום ללא כיבוש ובביטחון.אז מה בכל זאת מדריך את אולמרט ובוש, הכישלונרים הסדרתיים? מדוע הם אינם לומדים לקח מכישלונותיהם?התשובה לכך טמונה בתפיסתם האימפריאליסטית, שבה העמים הם רק חיילים מעוטי חשיבות על לוח המשחק הגלובלי. בסוף השבוע שעבר פורסמו בעיתונות הישראלית פרשנויות, הניזונות מהדלפות של משרד הביטחון ומשרד ראש הממשלה. לפי הדלפות אלה, מה שבאמת מדאיג את אולמרט וברק הם לא טילי הקסאם ולא הפיגועים, אלא ההכנות למלחמה נוספת בצפון (שוב לבנון וסוריה) וההכנות לתקיפה צבאית של אירן. בהנחה שהדלפות אלה נכונות, הרי הציר בוש-אולמרט עסוק בהכנות קדחתניות לעוד מלחמה גדולה, בה ייעשה ניסוי בטכנולוגיה אמריקאית חדישה, במטרה לכפות על האזור כולו "שלום אמריקאי", שפירושו – כיבוש ודיכוי בשירות לאינטרסים של התאגידים הגדולים.ובמיסגרת המאמץ להכין את העם בישראל למלחמות הבאות, שלא יביאו לא שלום ולא ביטחון, גם מחריפים נציגי הממשלה והימין את ההסתה הגזענית והאיומים בעקירה נגד האוכלוסייה הערבית ונגד הח"כים הערבים. כיבוש מוליד אלימות; אלימות מולידה אלימות; אלימות מולידה גזענות; גזענות מולידה סכנה לעצם קיום הדמוקרטיה. כך מתחברת פוליטיקת הכיבוש ההרסנית וחסרת האופק המדיני עם הרס הרקמה הדמוקרטית.