יהלי סובול, סופר, מלחין ויוצר (בנו של המחזאי יהושע סובול), כותב מדי שבוע מדור בשם "בעיר הזאת" במקומון התל-אביבי "העיר". במערכת הבחירות העירונית תמך סובול באופן פעיל ברשימת "עיר לכולנו".
בגיליון של ה-5 בדצמבר, הקדיש סובול את מדורו לחד"ש. הוא פתח בסיפור מימי הטלוויזיה הלימודית והמשיך לעניין ההצבעה בבחירות לכנסת. בתחילת רשימתו מתאר סובול פרק מסדרת הטלוויזיה לילדים 'שכונת חיים', בה מנסה אם לשכנע את בנה יוני לאכול קובה, מאכל השנוא עליו. האם מראה ליוני את כל החומרים הטעימים האהובים עליו, שמהם עשוי המאכל, ואז מכינה מהם קובה. "מה קיבלנו?", שואלת האם. יוני הקטן עוטה הבעה של אימה, זעקה נפלטת מגרונו, "קובה!" והוא נמלט מהמקום כל עוד נפשו בו. מסיפור זה טווה יהלי סובול את הניתוח שלו לגבי מצבה של חד"ש בקרב צעירים, המגדירים עצמם כאנשי שמאל. וכך כתב סובול:
"מצבה של אמא של יוני מזכיר לי את מצבה של אחת המפלגות הוותיקות בישראל. כשפותחים את המצע שלה ומציגים אותו בפני הבוחר היהודי המתון, במיוחד זה הצעיר ושוחר השלום, הוא בוחן את המרכיבים וממש מלקק את האצבעות. 'שתי מדינות לשני עמים?' תשאל אותו והוא ישיב לך, 'בוודאי, כולם מקדימה ושמאלה חותמים על זה כבר שנים'.
'מדינת רווחה?'
הו ייאנח מעומק הלב ויפלוט במבט חולמני 'הלוואי'.
'שוויון הזדמנויות לנשים?'
'אנחנו צריכים להיות בנושא הזה כמו סקנדינביה'
'שמירה על שטחים ירוקים ועל איכות הסביבה?'
'זה הנושא הכי קרוב ללבי'.
'תיקון האפליה בין ערבים ליהודים?'
'רבין החל בזה וחבל שהלכנו אחורה מאז. את תוצאות ההקצנה רואים בבירור'
'אז הנה', אתה אומר לו, 'הנה מפלגה שדבקה בכל העקרונות שלך ומעולם לא מכרה אותם תמורת שותפות בקואליציה. מה אתה אומר?'
הוא מתבונן בכך לרגע, ואז הבעה של אימה עולה על פניו. רגע לפני שהוא בורח ממך, הוא פולט בבהלה את המילה הנוראה ההיא – 'חד"ש!'.
ההצבעה בבחירות היא זה שנים ארוכות עניין של דימויים ולא של מהות. מצביעי הימין הצביעו בגין, ביבי ושרון וקיבלו נסיגה, הסכם חברון והתנתקות. מצביעי השמאל הצביעו פרס, ברק ופרץ וקיבלו ענבי זעם, הוספת התנחלויות וקפיטליזם חזירי. המסקנה הפשוטה היא, שאנחנו מצביעים זה עשורים לחבורה של שקרנים פתולוגיים. עושה רושם שהעובדה הזו כבר שקעה בתודעתם של רבים בציבור הישראלי. הבעיה היא, שבמקום להסיק מכך שהגיע הזמן להצביע לפוליטיקאים שמתכוונים למה שהם אומרים, רבים בוחרים באופציית האדישות. סקר שנעשה לאחרונה העלה, כי 43 אחוז מהבוחרים היהודים הצעירים כלל לא מתכוונים להצביע בבחירות הקרובות. רבים מאוד מהם, עשרות אלפים אם לא יותר, היו יכולים, כפי שפירטתי לפני כן, למצוא לעצמם בית במפלגה כמו חד"ש, המחזיקה בעקביות בעקרונות סוציאליסטיים והומניסטיים הקרובים ללבם. מה עוצר בעדם? בעיקר סטיגמה, או בשפה עכשווית – מיתוג.
המערכה האחרונה, שהתנהלה בבחירות בתל-אביב הוכיחה בצורה חדה וברורה שיש ציבור גדול של בוחרים צעירים ומפוכחים, הצמאים לפנייה אמיתית. כאשר זו נעשתה, בקמפיין של עיר לכולנו בראשות דב חנין, היא גברה על כל ניסיונות המיתוג השלילי של חנין כקומוניסט אנטי ציוני. יותר מ-40 אלף מצביעים הצביעו עבור חנין בעיר שבה למפלגתו חד"ש היו בבחירות האחרונות כאלף מצביעים.
ברור שהבחירות הארציות שונות מאוד מאלו העירוניות במגוון אספקטים. ובכל זאת, ברור שאסטרטגיית הפנייה הרדיקלית האמיתית יכולה למצוא דרך ללבבות גם במישור הארצי.
מה צריכה לעשות חד"ש כדי להפוך לאופציה בעבור שמאלני ציוני כמוני ובעבור עשרות אלפי מצביעים בשמאל?
ראשית, היא צריכה פשוט לפנות אלינו. הצבה של עוד מועמד יהודי איכותי, רצוי מועמדת, בחמישייה הפותחת של הרשימה תשדר מסר ברור שהמפלגה הערבית יהודית באמת פונה אל שני הקהלים. קמפיין אמיתי בציבור היהודי שיבליט את דב חנין ואת המועמדת החדשה יוכל, אין לי ספק בכך, לסחוף ציבור גדול, ציבור שבוחל בפוליטיקת ההפרדה והשנאה, ומבין את חשיבות השותפות בין העמים בארץ זו.
בסקרים האחרונים עומדת מפלגת העבודה על כשמונה מנדטים. חד"ש כבר על חמישה-שישה. תארו לעצמכם שחד"ש החדשה הזו סוחפת עוד שניים-שלושה מנדטים בציבור היהודי והופכת גדולה יותר ממפלגת העבודה. אולי זה נראה לא סביר, אבל זה ממש לא בלתי-אפשרי. זו, רבותי, תהיה מהפכה אמיתית.
גם במגזר הערבי הולכת הבדלנות והגזענות וצוברת תומכים רבים, כאלו שנואשו משוויון ושותפות עם היהודים. תארו לכם איזו השפעה תהיה להצבעה יהודית לחד"ש על המגזר הזה. זו יכולה להיות התחלה של כיוון חדש.
מועצת חד"ש מתכנסת בקרוב, כדי לבחור את נציגיה לרשימה. מה שנותר הוא לבקש ממנה לתפוס את ההזדמנות הזו. הראו לנו שאתם מעוניינים בנו. אל תשאירו אותנו עם מרצ הישנה ומתיחת הפנים האחרונה שלה".
