תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות מצביעות על מהפך פוליטי של ממש באזור המשולש הדרומי. צעירים עצמאיים, רובם אקדמאים, שזכו בתמיכת המפלגות הפוליטיות הפעילות ברחוב הערבי, הדיחו ראשי רשויות מכהנים, שתיפקדו בעיקר כקבלני קולות למפלגות השלטון.
שתי מפלגות השלטון, קדימה והעבודה, נחלו בבחירות המקומיות במשולש את הכישלון הגדול ביותר בתולדות המדינה. אנשיהן שנבחרו בבחירות ב-2003, על גבן של חמולות, לראשות הרשויות המקומיות בטירה, בג'לג'וליה ובקלנסואה, נותרו מחוץ למשחק. שלושה ראשי רשויות מקומיות אלה, שהתחברו לראש עיריית כפר קאסם (איש התנועה האסלאמית) הנהיגו מדיניות של ניתוק המשולש מכלל האוכלוסייה הערבית. ארבעתם החרימו את ועדת המעקב הארצית לענייני האוכלוסייה הערבית, וגם תמכו בגלוי בהקמת מוסד אקדמי באריאל. והנה, בבחירות האחרונות, כל הארבעה הלכו הביתה!
התנועה האסלאמית ספגה מכה מכאיבה, כאשר הפסידה את ראשות כפר קאסם – מעוזה ההיסטורי מזה שני עשורים ומעלה. תבוסה זו התרחשה, לאחר שראש העיר שכיהן מטעם התנועה האסלאמית, סאמי עיסא, כה הרחיק לכת בשירותו לשלטון, עד ששמו עלה כמועמד פוטנציאלי ברשימה של מפלגת קדימה לכנסת ה-17. מועמד אחר של התנועה האסלאמית הפסיד במירוץ לראשות עיריית קלנסואה.
במקומו של סאמי עיסא נבחר לראשות העיר כפר קאסם נאדר סרסרור, עורך דין ומורה, שייצג בעבר את חד"ש במועצה המקומית ורץ הפעם כמועמד עצמאי.
בג'לג'וליה נמנה, אמנם, ראש המועצה המקומית שנבחר עם התנועה האסלאמית. אולם הוא נבחר על בסיס ברית מקומית, לה היו שותפות התנועה האסלאמית, חד"ש ובל"ד. שלוש התנועות תמכו במועמדותו של ג'אבר ג'אבר, במטרה להדיח את ראש המועצה המכהן פאיק עודה, שנתפס כ- "כלי בידי הממסד נגד היישוב ותושביו". ג'אבר, כיהן גם בעבר כיו"ר המועצה, ונחשב לראש מועצה מוצלח.
בעיר טירה, הודח חליל קאסם, ראש העיר הוותיק ביותר באזור, בידי עו"ד מאמון עבד אל-חי, שרץ כמועמד עצמאי וזכה בתמיכתן של חד"ש ובל"ד. בעיר בטייבה לא התקיימו בחירות, שכן היא מנוהלת בידי ועדה קרואה.
אשר לחברי המועצות המקומיות, רובם המכריע התמודד מטעם חמולות. חד"ש הצליחה להכפיל את כוחה בטירה ומיוצגת כעת בשני מנדטים. בג'לג'וליה ובכפר קאסם זכתה חד"ש במנדט אחד. מועמדי בל"ד לא נבחרו כלל.
המהפך הפוליטי שהתרחש במשולש הדרומי לא היה בגדר הפתעה למי שעקב אחר המאבקים הציבוריים שנוהלו ביישובי המשולש בשנים האחרונות. היו אלה מאבקים עממיים נגד הריסות הבתים ונגד המיגבלות של תוכניות המתאר. את המאבקים הציבוריים האלה הובילו לא הרשויות המקומיות, אלא ועדים ציבוריים, אשר מילאו תפקיד מרכזי בהובלת השינוי, שבא לידי ביטוי בתוצאות הבחירות המקומיות.
