רבים מתלוננים על "הנוער של ימינו". מה לא אמרו על הדור הזה? שהוא מכור לסלבריטיז, שאיכפת לו יותר מהפלאפון שלו מאשר מהחברה שהוא חי בה, שהוא מתעניין בתסרוקת החדשה של נינט, אבל לא רואה חדשות.
התפיסה הזאת קיבלה סטירה מצלצלת במהלך שביתת המורים הגדולה שנערכה בשנה שעברה: עשרות אלפי בני נוער שטפו את הרחובות במגוון עצום של הפגנות. הם הפגינו סולידריות עם המורים שלהם, גילו תמיכה במערכת חינוך שוויונית יותר, הראו שאיכפת להם, מהי דמות החברה, שבה הם חיים, ומה צופן העתיד לחינוך בישראל. יש רגעים שבהם האמת נחשפת: הנוער בישראל אינו מנותק; הוא פשוט צמא לשינוי.
עוד הוכחה לכך, שפני הדור אינם כפני הכלב, תהיה הוועידה ה-18 של ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (בנק"י), שתתכנס בסוף השבוע (ר' מודעה בעמוד זה).
כמאה וחמישים נערות ונערים, צעירות וצעירים, צירי הוועידה ה-18, יתכנסו כדי לדון יחד בנושאים פוליטיים וחברתיים: ניצול בני נוער במקומות העבודה; בעיות המטרידות תלמידים במערכת החינוך; המערכה לשוויון מעמד האישה; שותפות המאבק היהודית-ערבית; השלכות הגלובליזציה והמשבר הכלכלי; המערכה לשלום ישראלי-פלסטיני.
בבנק"י ישנם יותר מאלף חברים, בני נוער יהודים וערבים מכל רחבי הארץ. בני הנוער האלה פעילים בסניפים במקומות מגוריהם. הם הכינו את הועידה ה-18 בדיונים ובהליך דמוקרטי של בחירת צירים. כשחושבים על זה, המצב הרי מדהים: על כמה בני נוער הייתם מאמינים, שהם יהיו מספיק מסורים, כדי להשתתף בפעילות פוליטית לאורך כל השנה, מספיק בוגרים, כדי לבחור הנהגה, ומספיק חושבים, כדי לדון בנושאים ברומו של עולם? וכל זאת למען מטרה אחת – לשנות את העולם.
בוועידת בנק"י ישתתפו שני צעירים עם סיפור מיוחד. האחד הוא אלון-לי גרין, יו"ר הוועד של עובדי רשת בתי הקפה "קופי בין". בשנה האחרונה עשה גרין את הלא יאומן: הוא הקים ועד של מלצרים וברמנים, שמחו על הפרת חוקי העבודה בבית הקפה בו עבד. ההנהלה ניסתה לפטר אותו, לרדות בו, ולשבור את המאבק. אבל פנייה לבית הדין לעבודה, שביתה והפגנות הזדהות של בני נוער, שבאו לבטא סולידריות ותמיכה מההסתדרות – סייעו לניצחון במאבק.
הציר השני הוא האיל ערדא, אשר השתתף בתחילת חודש אוגוסט במשמרת לזכרו של המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש. "בעיניי, מחמוד דרוויש הוא לא רק סמל לאומי פלסטיני, אלא יש לו מסר לבני כל העמים", אמר ערדאת. "לכן כששמעתי כי דרוויש נפטר, חשתי חובה להשתתף באירוע לזכרו, להדליק נר ולכבד את חייו". לאחר שבתקשורת פורסמה תמונה מההפגנה, שבה השתתף, סולק ערדאת מעבודתו בחברת "תקשוב". המנהל החליט, בניגוד לחוק, לפטר אותו. מאבקו של ערדאת נגד הפיטורים הפוליטיים רק החל, וכנראה שיגיע לבית הדין.
סיפוריהם של אלון-לי גרין מסניף ת"א של בנק"י ושל האיל ערדאת מסניף חיפה של בנק"י, הם הסיפור של החברה הישראלית: חברה שיש בה ניצול והפרת זכויות; חברה שיש בה דמוקרטיה רק עבור מי שיש לו מספיק כסף. אבל הם שניהם גם סיפורה של חברה שיש בה מי שרוצים לשנותה ונאבקים לכך.
הועידה ה-18 של בנק"י היא הוכחה לכך, שקומוניזם אינו עניין ל"זקנים", אלא שישנם בני נוער וצעירים רבים, המעוניינים ליצור חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, שבה העובדים מנהלים את הכלכלה והפוליטיקה, ולא בעלי ההון. אחרי נפילת ברית-המועצות, היו שטענו שהקומוניזם מת. הכיתוב על חולצותיהם של חלק מחברי בנק"י, אומר הכל: "הקומוניזם הוא החיים, איך ימות?".
