האדריכל–אמן רועי פביאן יפתח החודש תערוכה תחת הכותרת "בית אליושה", המתייחסת לשם בו כונה בעבר הבניין הנמצא בסמטת שלוש 5 בתל–אביב. התערוכה עוסקת בבניין עצמו, בו שכנו בעבר משרדי הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), וכן בהיסטוריה של המפלגה. במסגרת התערוכה משולבים מיצבים אמנותיים עם הצגת מסמכים והקרנות.
אסופת כתביו של אליהו גוז'נסקי בעריכת תמר גוז'נסקי
"בית אליושה" נקרא על שמו של אליהו (אליושה) גוז'נסקי (בתמונה), מראשי מק"י, אשר השנה מציינים מלאות 100 שנים להולדתו. הוא נולד בפטרוגרד שברוסיה, וגדל בגרודנה שהייתה אז עיר בפולין (כיום – בבלארוס). הגיע ארצה ב-1930 כחניך השומר הצעיר, אך החיים בארץ חשפו בפניו מציאות חברתית ולאומית שונה מכפי שציפה למצוא, והצטרף לברית הנוער הקומוניסטי.
בשנת 1938 הצטרף למפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית, שפעלה אז במחתרת, וניהל תעמולה בין הפועלים, ובייחוד בקרב העובדים במחנות הצבא הבריטי. בעקבות כך נעצר בידי הבולשת הבריטית ונכלא. לאחר שחרורו – החל לעבוד במלטשת יהלומים, והנהיג שביתות בענף זה.
ב-1944 נבחר לוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית. יזם והוביל את הפיכת "קול העם" משבועון לעיתון יומי, שינוי שאירע בפברואר 1947. אליושה מילא תפקיד מרכזי במאמצים לשקם את האחדות של הקומוניסטים היהודים והערבים בארץ, שהיו מאורגנים אז בשתי מסגרות שונות: המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית והליגה לשחרור לאומי. ועידת האיחוד התקיימה בחיפה, ב-23-22 באוקטובר 1948, ואליושה תיאר אותה כמאורע החשוב בחייו.
אליושה נהרג בהתרסקות מטוס מעל הרי יוון בדצמבר 1948, בעת ששב ארצה מוועידת האיחוד של שתי מפלגות הפועלים בפולין, לשם נשלח כנציג מק"י. הוא היה בן 34 במותו.
לקראת פתיחת התערוכה, שוחחנו עם פביאן על יצירתו ועל העבודה בבניין.
מה הניע אותך לעסוק בהיסטוריה של הבניין?
עסקתי באדריכלות משך 15 שנים, ובעיקר בתחום השימור. כאשר מבצעים עבודת שימור לבניין, נהוג להכין תיק תיעוד ולחקור את ההיסטוריה של המבנה: מי גר בו, מי בנה אותו, וכו'. כך שמדובר בעיסוק שאני מורגל בו.
בחמש השנים האחרונות אני עוסק יותר באמנות ובמחקר ופחות באדריכלות. שוחחתי עם אחד החברים ב-"גלריה אלפרד", שהוא קולקטיב של אמנים חזותיים הפועל כיום בבניין, והם ביקשו שאעשה עבודה שתגבש בין כל האמנים שפועלים במקום. אני בחרתי למקם את התערוכה בחדר המדרגות, שמסתבר שנותר כמעט ללא שינוי, ושכל עבודות השיפוץ שנעשו בבניין – פסחו עליו. שיפוץ בדרך כלל מוחק את כל הסממנים של העבר, אבל כיוון שחדר המדרגות נותר כשהיה, יכולתי לספר סיפורים באמצעותו.
איך באה לידי ביטוי הנוכחות של מק"י בבניין?
אומנם תקופה משמעותית בהיסטוריה של הבניין הייתה התקופה בה שימש את המפלגה הקומוניסטית, אבל הבניין הוקם 15 שנים לפני תקופה זו, והייתה בו פעילות גם שנים רבות לאחר תקופה זו. במסגרת הכנת התערוכה, ערכתי עבודת מחקר שתורגמה לביטוי אמנותי. והסתבר לי – גם בטקסטים שכתבתי וגם בעבודות הפלסטיות שעשיתי – שהפרק הקומוניסטי בתולדות הבניין הסתמן כדומיננטי ביותר בתערוכה.
אחת הסיבות לכך, היא שעבור האזרח הישראלי הממוצע, המפלגה הקומוניסטית היא עדיין דבר די מסתורי. נוסף על כך, אכן היו התרחשויות היסטוריות לא מעטות בין כותלי הבניין. בחרתי להתמקד בארבע שנים קריטיות – מ-1949 ועד 1953 – כלומר, מרכישת הבניין בידי מק"י ועד השנה בה התעמתה המפלגה מול שר הפנים, אשר הורה לסגור את יומון המפלגה "קול העם". הדבר הוליד את העתירה המפורסמת לבית–המשפט העליון, שזכורה כ-"בג"ץ קול העם", אשר מעגן את חופש העיתונות.
התערוכה תיפתח ביום ה', 18 בדצמבר, בשעה 20:00. בשבת, 20 בדצמבר, בשעה 12:00, יתקיים במקום סימפוזיון בהשתתפות: ח"כ לשעבר תמר גוז'נסקי, אשר תספר על אליושה גוז'נסקי; ד"ר אילנה קאופמן מהאוניברסיטה הפתוחה, שתדבר על תולדות המפלגה הקומוניסטית בארץ; עו"ד מיבי מוזר, המשמש כעורך הדין של "הארץ" ושל "ידיעות אחרונות", שיספר על "בג"ץ קול העם" ותרומתו לחופש העיתונות; ד"ר ערן גוטר, ידבר על "שפה אילמת והיסטוריה חיה", והאדריכל והאמן רועי פביאן, יוצר התערוכה, ידבר על "הבניין כיצירת אמנות".
התערוכה, המוצגת, כאמור, בסמטת שלוש 5, בתל–אביב, תהיה פתוחה בימי ה', בין השעות 22:00-19:00; בימי ו' – 13:00-10:00; בשבת – 15:00-11:00. התערוכה תינעל בסוף חודש דצמבר.
"קום התנערה" – אסופת כתביו של אליהו גוז'נסקי בעריכת תמר גוז'נסקי (488 עמודים, בעברית):
עוד בנושא: https://sites.google.com/a/tlv100.net/tlv100/florentin/maki
