לפני בחירת דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית, התהלך שר החוץ בנימין נתניהו בעולם ונשא בשורה מרעישה: "הסדר אזורי לפני פתרון הסוגיה הפלסטינית". דגל זה הוא "פטנט" ישן שמעולם לא פתר שום בעיה, אך היה הועיל למנהיגים הישראלים במשיכת זמן. בראש מעייניהם עמדו ועומדים שימור הסטטוס קוו של הכיבוש הישראלי ומניעת הקמתה של מדינה פלסטינית ככל שניתן.

נתניהו נואם באו"ם (צילום: לע"מ)

משהבהירו אפילו המנהיגים הריאקציוניים ביותר בעולם הערבי שדבר לא "יזוז" ביחסים עם ישראל כל עוד נעקפות הדרישות הצודקות של העם הפלסטיני, לא אמר נתניהו נואש. הוא פרץ אל מעבר לגבולות העולם הערבי, וניסה למכור בעולם שקודם לפתרון "הסוגיה הפלסטינית" יש לפתור את "הסוגיה האיראנית".

ברם, המאבק הפלסטיני אינו נמצא באינטרס המידי של ממשלה איראנית כלשהי הן בגלל מיקומה והן בגלל התנועה השלטת בה. הזרמים האסלאמיסטיים שאינם פלסטינים לא מציבים ברובם את המאבק הפלסטיני בראש סדר העדיפויות שלהם. כשארגון אל קאעידה היה בשיא כוחו, הוא ביצע את פיגוע הטרור החמור ביותר בתולדות האנושות (לפחות של הטרור ה"לא–ממלכתי") בארצות הברית. הארגון לא עשה כמעט שום פעולה נגד ישראל או נגד גורם ציוני.

הממשלה האיראנית אימצה את הנושא הפלסטיני כמיתוג, כי בקרב ההמונים בכל המדינות הערביות ובשאר מדינות האסלאם יש אהדה גדולה למאבק הפלסטיני. הנהגת איראן מעוניינת להפיק תועלת מאהדה זו.

כעת, תארו לכם כי קיימת מדינה פלסטינית עצמאית המקיימת יחסי שלום ודיפלומטיה מלאים עם ישראל. האם היה נותר משהו ממה שנקרא "הסכנה האיראנית"? האם איראן הייתה נושאת את דגל שחרור פלסטין כולה, כאשר הפלסטינים עצמם חיים שלום עם ישראל? לא נראה לי.

אך גם לשיטת נתניהו, אם דיבורים של הנהגת איראן מאיימים באופן "קיומי ואסטרטגי" על ישראל, רק קידום הסוגיה הפלסטינית וסיום הכיבוש יכולים לנטרל זאת. זו המחשה ברורה ופשוטה לביטוי "לב הסכסוך", שתקף היום כפי שהיה תקף בעבר. הסדר אזורי כולל תלוי בתנאי מוקדם ברור: סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית עצמאית. רק מפתרון כזה תיסלל הדרך לשלום אזורי, או לפחות למניעת מלחמה אזורית. הדבר נכון גם לגבי ההנהגה הנוכחית של איראן.

יובל הלפרין

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך":

http://maki.org.il/he/wp-content/uploads/2017break/10/G38_2017.pdf