ריאיון עם חברת הבונדסטאג סווים דאדלן: הסיבות למפלת השמאל בבחירות לפרלמנט גרמניה

סווים דאדלן היא חברה בבונדסטאג, הפרלמנט הגרמני, מטעם מפלגת השמאל ("די לינקה") מאז 2005. באחרונה ראיין ג'משיד אחמדי, כתב העיתון "פיפלס וורלד", את דאדלן על רקע המפלה שספגה המפלגה בבחירות שנערכו בספטמבר 2021. להלן חלקים מתוך הריאיון.

"תודה לצבא האדום", חברת הפרלמנט הגרמניה סווים דאדלן ליד אנדרטת הצבא האדום בברלין ביום הניצחון על גרמניה הנאצית, 8 במאי (צילום: די לינקה)

 

תוצאות הבחירות לפרלמנט הגרמני בסוף ספטמבר הפתיעו פרשנים רבים. האם תוצאות הבחירות היו בלתי צפויות עבור השמאל הגרמני?

הקריסה היא אכזרית ומרה עבור מפלגת השמאל. יחד עם זאת, היו לה סימנים מעידים. ההזנחה של סוגיות חברתיות וכלכליות מצד המפלגה במשך שמונה השנים האחרונות הובילה לאובדן אמון מתמשך מצד עובדים, מובטלים וגמלאים. אנחנו מוכרחים להכיר בכך.

מה היו הגורמים העיקריים שאפשרו לסוציאל-דמוקרטים ולליברלים לשפר את ביצועיהם בקלפיות?

תוצאות הבחירות משקפות את רוח הזמן הניאו-ליברלית. מרבית האזרחים הצביעו לסוציאל-דמוקרטים, לירוקים ולמפלגה החופשית-ליברלית. מפלגות אלה מבטיחות מודרניזציה, אך בפועל מעמיקות את הפערים בין מיעוט של עשירים לאוכלוסייה הכללית המתרוששת.

מפלגת השמאל לא סיפקה התנגדות מספקת לכך. לסיבות לתבוסתנו יש שורשים עמוקים יותר, אך ברמה המיידית היה זה הרסני להותיר את הרושם כי מפלגת השמאל מוכנה להיכנס לממשלה ללא תנאים, במקום להיאחז בקווים האדומים שלנו: התנגדות לפירוק מדינת הרווחה והתנגדות למלחמות. רבים בתוך המפלגה העדיפו להעסיק את עצמם בהקמת צוותי גישוש לשיחות משא ומתן קואליציוני. מדיניות זו מגיעה ישירות מארץ לעולם לא: גם הירוקים וגם הסוציאל-דמוקרטים הבהירו היטב כי אינם מעוניינים לכונן ממשלה עם מפלגת השמאל.

מפלגת השמאל חוותה נסיגה. האם זו תוצאה של טעות בקמפיין או בגיבוש המדיניות של מפלגת השמאל?

הקמפיין "לעצור את ארמין לאשט" (מנהיג המפלגה השמרנית), ללא שום ביקורת נגד המתחרים האחרים – אולף שולץ מהסוציאל דמוקרטים ואנלנה ברבוק מהירוקים, הוביל רבים להצביע ישירות לסוציאל דמוקרטים ולירוקים או פשוט לא להגיע לקלפי.

אך הבעיה העמוקה יותר היא ההתרחקות של המפלגה מהעובדים ומהמובטלים. המפלגה חדלה לדבר בשפתם והותירה רושם כי היא אינה מייצגת את האינטרסים שלהם. התפתחות זו היא הרסנית, ואנחנו משלמים מחיר על כך שהתייחסנו לדיכוי ולקיפוח מזווית זהותית במקום מזווית מעמדית. היינו עסוקים מדי בעצמנו, כפי שהעידו המתקפות בתוך המפלגה נגד המנהיגה הפופולרית שרה וגנקנכט. צריך להקשיב יותר לאנשים במקום לנסות לחנך אותם.

כמו מדינות קפיטליסטיות אחרות, גרמניה לא הייתה ערוכה למגפה. האם היה זה נושא מרכזי בבחירות?

למרבה הצער, לא. במשבר הקורונה נוכחנו בהשלכות הטרגיות של הפרטת שירותי הבריאות ושירותים ציבוריים אחרים. בזמן המשבר צומצם מספר המיטות במחלקות לטיפול נמרץ והתנאים של עובדי החירום לא שופרו. מעל 300,000 אנשי צוותים רפואיים בעלי הכשרה עובדים בסקטורים אחרים, כיוון שתנאי העבודה במערכת הבריאות גרועים. מעל למחצית מעובדים אלה העידו כי הם מוכנים לשוב לעסוק במקצועות הבריאות כאשר השכר ישתפר.

במקביל, מנסים הפוליטיקאים הממסדיים לטשטש את אחריות המדינה למצבה הנואש של מערכת הבריאות באמצעות האשמת הלא-מחוסנים בכישלון. זהו ניאו-ליברליזם סמכותני החותר להסתיר את הכישלונות של הקפיטליזם באמצעות שעיר לעזאזל.

האם מפלגת השמאל מפיקה לקחים מהתוצאות? האם היא מתכוונת לשנות מדיניות?

תוצאות הבחירות והמסקנות שיש להסיק מהן עומדים לדיון מקיף במפלגה. מפלגת השמאל צריכה בדחיפות לעסוק בסוגיות הליבה: צדק חברתי ושלום. מול האחדות הניאו-ליברלית של הסוציאל-דמוקרטים, הירוקים והליברלים דרושה מפלגת אופוזיציה חברתית הנאמנה לשלום, שתהיה שוב מפלגה של מחאות חברתיות – מפלגה של האדם הפשוט. אסור לטשטש את עמדות המפלגה בנושא השלום, כפי שמציעים כמה חברים.

המחויבות לשלום ולפירוק נשק נמצאת בגנים שלנו. לאור סכנת המלחמה הממשית הנשקפת מהתוקפנות הגיאו-פוליטית של ברית נאט"ו, אל לנו להתרחק מהעמדות הברורות שלנו. עלינו להמשיך לקדם מדיניות שוחרת שלום. בהיסטוריה של מפלגות השמאל והמפלגות הקומוניסטיות באירופה, נטישת עמדות השלום לוותה בדרך כלל בנטישת המדיניות החברתית. כאשר המפלגה מתחילה להסכים למבצעים צבאיים ולהתחמשות, זה רק עניין של זמן עד שהדרישות החברתיות של המפלגה מתחילות להתפורר. חייבים להימנע מכך.