בתחילת 2015 דיווח ה"ניו יורק טיימס" ששנת 2014 הייתה החמה ביותר מאז 1880, כאשר התחיל רישום מסודר של מדידות. מאוחר יותר הבהירו המדענים כי שנת 2015 הייתה חמה בהרבה מהשנה הקודמת, ומצפים ש-2016 תהיה חמה עוד יותר.
פעילים סביבתיים מפגינים בלונדון בנובמבר אשתקד: תאגידים הנפט הגדולים מעלים באש את ההסכמים שנחתמו בוועידת הפסגה בפאריס בשנת 2014 (צילום: המרד בהכחדה)
הדילמה היא זאת: המשך שריפת דלק מאובנים (פחם, נפט וגז טבעי) ובעקבותיה התחממות בלתי נשלטת של האטמוספירה והאוקיאנוסים, שתשים קץ בסופו של דבר לקיום החברה האנושית כפי שאנו מכירים אותה היום; או, מאידך, הפסקת השימוש בדלק מאובנים שפירושה מכה אנושה לחברות הנפט, הגז והפחם, וכן גם לבנקים הגדולים המחזיקים ברוב מניותיהן ולכלכלות הקפיטליסטיות.
החברות, ובראשן "אקסון-מוביל", החליטו כנראה ש"מה שטוב לחברות הנפט, טוב לאנושות", ונקטו באותה טקטיקה בה נקטו חברות הטבק בשנות ה-50 נגד מדענים ורופאים שטענו כי העישון מזיק לבריאות.
מממנים לוביסטים, תומכים בארגונים
בדו"ח שפורסם על ידי איחוד המדענים המעורבים בכתב העת "ניו סיינטיסט" בתחילת 2007 נאמר שבין 1998 ו-2005 שילמה "אקסון-מוביל" ללוביסטים בוואשינגטון בסך הכל 61 מיליון דולר כדי למנוע חקיקה נגד התחממות האקלים, וחילקה עוד 16 מיליון דולר לארגונים שעשו תעמולה למען הטלת ספק שקיימת בכלל התחממות כדור הארץ, ואם היא קיימת ספק אם בני אדם אחראים לה.
בספטמבר 2006 נשלחה אגרת ל"אקסון-מוביל" מטעם הגוף היוקרתי, החברה המלכותית הבריטית, המבקשת מהחברה להפסיק לממן ארגונים המפיצים ידיעות מטעות בקשר לחסר כביכול של ידע מדעי על אקלים.
אחד הארגונים שנהנה מתמיכה אדיבה מטעם "אקסון-מוביל" היה מכון הארטלנד ששילם כ-300 אלף דולר לקבוצה של מדענים עבור פרסומים מכחישי הקונצנזוס המדעי לגבי שינוי האקלים, וחלק ממכחישים אלה נהנים משכר חודשי. כמו כן, חברי קונגרס וסנאט, אוניברסיטאות, מערכות עיתונים, כתבים ואנשי רוח נמנו עם מקבלי השלמונים לעיצוב דעת הקהל. אין ספק שחברות הנפט הפכו לכוח כלכלי ופוליטי אדיר שקובע במידה רבה את דרכו ואת מעשיו של האימפריאליזם האמריקאי.
גלי החום העולמי בשנים האחרונות הביכו את חברות הנפט. היה קשה לטעון שאין התחממות גלובלית, והחברות התחילו אף להעניק תמיכה כספית לפעולות ראוותניות נגד שינוי האקלים. אבל אין ארוחות חינם, הסיוע ניתן בתנאי שלא יהיה כל גינוי לחברות הנפט, יצרני גזי החממה המולידים את ההתחממות הגלובאלית. השתתפתי בהפגנות שנערכו בפאריס בשנת 2014 לרגל פסגת האקלים (COP 21), ובין כ-50 אלף המפגינים ראיתי כרזות רבות נגד השימוש באנרגיה אטומית ואף כאלה שקראו ללקיחת אחריות אישית על משבר האקלים. אבל באופן מחשיד למדי כמעט ולא נראו כרזות המגנות את מחוללי האסון.
אל תבלבלו את המוח
חודש לפני כינוס האו"ם בנושא שינוי האקלים, נערכה בפריס סדנה של ראשי עשר חברות האנרגיה הגדולות "להתמודדות עם שינוי האקלים". הם הציעו יעד מקסימלי להתחממות הגלובאלית עד סוף המאה הנוכחית (לאמור: "אל תבלבלו לנו את המוח כעת, נתחשבן בעוד 85 שנה"). כאמצעי ראשי לעמידה ביעד זה הציעו לאפשר למדינות לסחור במכסות זיהום.
בעקבות אימוץ העקרון של "מכסות זיהום", הנציג האמריקאי הראשי בשיחות סיפר לאחר מכן בסנאט ארה"ב כי "אף אחד לא במצב טוב יותר מארה"ב כדי להרוויח בגדול בשוק הנאמד בטריליוני דולר במהלך המאה ה-21", כפי שדיווח ה"ניו סיינטיסט" באוקטובר 2015.
יש לזכור שבכינוס האו"ם בפריס, חברות הנפט המזהמות העיקריות כלל לא הוזכרו בדו"ח הסופי. האמצעי העיקרי להפחתת פליטת גזי החממה נשאר שיטת "מכסות הזיהום" המאפשרות לקנות "היתרי פליטה" מארצות אחרות. עוד התיר ההסכם למדינות השונות לסחור ב"במכסות פליטת גזי חממה".
פרשן האקלים, ג'ורג' מונביו, תמצת את סיכומי ועידת פריס כך: "בהשוואה לאיך יכול היה להסתיים, זה היה נס. בהשוואה לאיך שחייב היה להסתיים, זה היה אסון". מנהל הוועד הפועל הבינלאומי של גרינפיס, קומי ניידו, העיר ש"חלקים מההסכם הם מתסכלים ומאכזבים… ההסכם כשלעצמו לא יוציא אותנו מהבור שאנו נמצאים בו, אבל דפנות הבור נעשו פחות תלולים".
פרופ' שטפן בוהם, מנהל המוסד להתפתחות בת קיימא באוניברסיטת אסקס באנגליה, אף הזהיר "שהמסחר בפחמן יוצר את התנאים לדחיית הפתרון לעוד עשרות שנים, אבל אין אנו יכולים להרשות לעצמנו להשלים עם בזבוז זמן כזה". הביקורת של מדען האקלים הבכיר, ג'יימס הנסן, הייתה קטלנית יותר. בציינו, לא רק שאי אפשר באופן חוקי לחייב אף ארץ לקצץ בפליטות גזי חממה, אין גם סעיף כלשהו המטיל מיסוי או קנסות על הפליטות.
קלמן אלטמן
מתוך מאמר שפורסם בשנת 2016 באתר "הגדה השמאלית"
