תאי השמאל באוניברסיטאות בישראל רשמו לזכותם כמה הישגים בשנים האחרונות: חזרה למוסדות לאחר השפל של משבר הקורונה ככוח הפוליטי הפעיל ביותר בקמפוסים; הכנסת נציגים לאגודות הסטודנטים לראשונה מזה שנים; ארגון הפגנות ואירועים ציבוריים שזכו בהד תקשורתי; וקיום עשרות פעילויות שוטפות, דרכן הצליחו לבסס נוכחות מורגשת בנוף האקדמי.

פעילי חד"ש ביום פוליטי באוניברסיטת חיפה, 21 בנובמבר 2022 (צילום: זו הדרך)

כל זה טוב וחשוב, אך לא מספיק. אם ברצונם של הסטודנטים לחולל שינוי מהותי בקמפוסים ובכלל החברה, חיוני שהם  יצמחו ויעשו יותר. להלן ארבע הצעות ליישום בטווח הקרוב, אשר יסייעו ללכד את תאי השמאל בקמפוס לתנועה חזקה ומשפיעה.

חיזוק השותפות היהודית-ערבית

האתגר הגדול ביותר בפני השמאל בקמפוסים הוא שבירת המחיצה בין סטודנטים יהודים לבין סטודנטים ערבים. בשנתי הראשונה באוניברסיטה, לפני שהצטרפתי לתא חד"ש, התרשמתי כי סטודנטים ערבים ויהודים חיים ביקומים חברתיים מקבילים. למרות שהשיעורים משותפים, מסגרות מעטות מפגישות ביניהם מחוץ לכיתה. על תנועות השמאל בקמפוס לשמש מסגרת מפגש בין סטודנטים ערבים ויהודים, בה ניתן להכיר, להחליף רעיונות ולחשוב על חזון ועתיד משותף.

סטודנטים בני שני העמים מתמודדים עם אותן בעיות, ולהם אינטרסים זהים: סביבת לימודים בטוחה, הוגנת ותומכת; דיור בר-השגה; הורדת שכר הלימוד; ולימודים בקמפוס שוויוני, דמוקרטי וסולידרי. לכן, שיתוף פעולה בין ערבים ויהודים בתאים הפוליטיים אינו רק מתבקש, אלא חיוני. נוסף לשיתופי הפעולה בין תאי הסטודנטים הפלסטינים (בפרט בהפגנות ובטקס הזיכרון לנכבה), יש להעמיק קשרים קיימים ולבסס חדשים בינם לבין תאי השמאל היהודיים. חד"ש סטודנטים היא תנועה ערבית-יהודית בעלת מסורת ארוכת שנים של פעילות דו-לאומית ודו-לשונית. לכן היא ניצבת בעמדה ייחודית לבניית גשר בין שתי הקהילות. עליה לקחת על עצמה את המשימה לבניית תנועת שמאל סטודנטיאלית יהודית-ערבית רחבה.

הסטודנטים חייבים למוך במאבקי המרצים והעובדים

הסטודנטים הם האוכלוסייה הגדולה ביותר בקמפוס, אך לא היחידה. ציבורים נוספים הם הסגל האקדמי (הבכיר והזוטר), והעובדים בקמפוס (עובדי מנהלה, ניקיון, שמירה, הסעדה ועוד). חברי הסגל והעובדים נאלצים לא אחת להיאבק למען זכויותיהם מול הנהלה אטומה ועוינת. אחד הכלים החזקים ביותר העומדים לרשות ההנהלה הוא שיטת הפרד ומשול: כאשר הסגל הזוטר נאבק, ההנהלה משסה בו את הסטודנטים, וכאשר הסטודנטים מוחים, ההנהלה מגייסת לצדה את המרצים.

על הסטודנטים לדחות ניסיונות אלה. עליהם לגלות סולידריות ולתמוך באופן פעיל במאבקי המרצים והעובדים, על מנת לחזקם ולהבטיח את תמיכתם במאבקי הסטודנטים. מאבק משותף של עובדים, סטודנטים ומרצים מאפשר שימוש בכלים ובמנופי השפעה רבים יותר. דוגמא בולטת לכך היא מאבק עובדות הניקיון: סטודנטים רבים מגויסים למאבק העובדות בפעילות שטח, דרך אגודת הסטודנטים ובארגון פעולות מחאה, ואילו מרצים רבים תורמים למאבק את הידע המקצועי שלהם במשפט ובזכויות עובדים, ומפעילים לחץ על ההנהלה מכיוון נוסף.

חיבור מאבקים רבים ככל האפשר

תאי השמאל בקמפוסים מחויבים לסדר יום פמיניסטי וסביבתי, אך בשנים האחרונות מיעטו ליזום פעילויות בנושאים אלה. התפיסה לפיה מדובר בנושאים שוליים שגויה מיסודה. המאבק הפמיניסטי והמאבק במשבר האקלים רלוונטיים באופן ישיר לחיי הסטודנטיות והסטודנטים. עשרות סטודנטים פעילים במסגרות פמיניסטיות ואקלימיות באוניברסיטת תל אביב בלבד. על השמאל לאמץ את המאבקים הללו לא רק במילים אלא גם במעשים, תוך שיתוף פעולה עם הסטודנטים הלוקחים בהם חלק. בפעילות משותפת לצד הפמיניסטיות ופעילי האקלים טמון פוטנציאל משמעותי להרחבת השמאל בקמפוס לקהלים נוספים, שכעת אינם מזוהים בהכרח עם הדרישות לשוויון לאומי, לצדק חברתי ולסיום הכיבוש. מתוך הפעילות המשותפת תתפתח קרבה אישית, ארגונית ורעיונית, וזו תאפשר לשני הצדדים להתחזק ולצמוח.

חזית שמאלית מאוחדת באגודת הסטודנטים

בשלוש השנים האחרונות הצליחו פעילים של חד"ש, עומדים ביחד ובל"ד וכן פעילי שמאל עצמאיים להיבחר למועצות הסטודנטים באוניברסיטאות תל אביב, חיפה, העברית ובן-גוריון. מערכות הבחירות הרבות איפשרו להם לפנות לקהל הסטודנטים ולהציג את עמדות השמאל בשורה ארוכה של סוגיות סטודנטיאליות ואוניברסיטאיות. עם זאת, בתוך האגודות השיג השמאל הישגים חלקיים בלבד. לכך היו שתי סיבות עיקריות: חוסר העניין של כמה מהנציגים בפעילות השוטפת של האגודה והיעדר שיתוף פעולה הדוק בין נציגי השמאל.

אלה המעוניינים לתפוס עמדות הנהגה באגודת הסטודנטים מוכרחים להתייחס לפעילותה היומיומית ברצינות: להשתתף בכל הישיבות, להכיר את שאר הנציגים במועצה ולהתמצא בפרטים המעשיים. אין קיצורי דרך. בנוסף, יש למסד את הברית בין נציגי השמאל באגודה, כך שיפעלו במועצה כחזית מאוחדת. אין מניעה להתמודד בבחירות בשם התאים השונים, אך באגודה עצמה יש להתעלות על המחלוקות וההבדלים ולאמץ משמעת סיעתית. כאשר נציגי השמאל יעמדו מול ההנהלה ויתר חברי המועצה כגוף אחד, לדרישותיהם יהיה משקל משמעותי רב יותר. כך יהפוך השמאל כוח משפיע, ובעתיד אולי אף דומיננטי, באגודות הסטודנטים.

אסף טלגם