בבחירות הקודמות לכנסת (2006), פרצה לזירה הפוליטית מפלגה חדשה – מפלגת גיל, מפלגת הגימלאים. מפלגה זו התיימרה לייצג את האינטרסים של הגימלאים ולהיות מפלגה חברתית לוחמת.
מפלגת גיל, שפנתה באופן מוצהר לקשישים, זכתה לתמיכה לא צפויה גם מצד רבבות צעירים, שחשו תיעוב כלפי המפלגות הגדולות וחיפשו כתובת חברתית. וכך הייתה מפלגת הגימלאים להפתעת הבחירות, כאשר קיבלה 7 מנדטים. ההמשך ידוע: הם הפכו סרח עודף של הממשלה, רבו והתפלגו, ובקיצור הפכו מפלגה-בדיחה.
נזכרתי במפלגת הגימלאים, כאשר קראתי על ההתארגנות להקמת "מפלגת שמאל חדשה", שבראשה עומדים גימלאי הממסד, שפעלו שנים במפלגת העבודה או במנגנון המדינה – אברהם בורג, עוזי ברעם, יוסי קוצ'יק, גלעד שר וצלי רשף, וגם תומכים ותיקים של מרצ, כמו עמוס עוז.
אם מפלגת הגימלאים החדשה הזאת הייתה פונה רק לגימלאי העבודה ומרצ – ניחא. אך היא מעזה, ברוב חוצפתה לנכס לעצמה את… בוחרי "עיר לכולנו". עמוס עוז הסביר ל"הארץ" (16.11), כי רשימת המפלגה החדשה תכלול את אנשי מרצ, יוצאי מפלגה העבודה, ירוקים ו"תומכי דב חנין".
אך תומכי דב חנין לא שכחו, כי מרצ, ביתו הפוליטי של עמוס עוז, לא קראה להצביע עבור דב חנין, וביפו אפילו קראה בגלוי להצביע עבור חולדאי. הם גם לא ביקשו מעמוס עוז שייצג אותם.
הרי מי שנכווה ברותחים, נזהר בפושרים.
