באמירה הרווחת – "עם הצלחה לא מתווכחים", ישנו גרעין של אמת. אך עם ההצלחה של הרשימה "עיר לכולנו" בבחירות למועצת העיר ת"א-יפו ושל מועמדותו של דב חנין לראשות העיר, דווקא כדאי להתווכח וגם להסיק מסקנות.
המסקנה הראשונה נוגעת לעוצמת הנתונים. חברי מק"י וחד"ש בתל-אביב וביפו החלו להתכונן לבחירות בעיר כבר לפני כשנתיים, אך המועמדות של דב חנין הוכרזה רק לפני כמה חודשים. והנה, לפי התוצאות הסופיות, השיגו ח"כ דב חנין ורשימת "עיר לכולנו" השג מדהים.
בבחירות לראשות העיר קיבל חנין את תמיכתם של 45,651 בוחרים, שהם 34.2% מכלל הקולות. לשם השוואה: רון חולדאי קיבל 67,700 קולות, שהם 50.8% מהקולות (לעומת 60% מהקולות, שהוא קיבל בבחירות הקודמות). אורן שחור קיבל 14 אלף קולות, שהם 10.5% מהקולות; ואילו פאר ויסנר ממפלגת הירוקים קיבל רק 5,345 קולות, שהם 4% מהקולות.
רשימת "עיר לכולנו" קיבלה את מספר הקולות הגבוה ביותר – 21,066 קולות, יותר מאשר רשימתו של חולדאי (ת"א1), שקיבלה אלף קולות פחות – 20,127 קולות. רשימת "יאפא" זכתה גם היא בהישג נאה: היא קיבלה 3,714 קולות, עברה את הרף של 75% ממנדט, והיה לה הסכם עודפים עם רשימת "עיר לכולנו" (פירוט של התוצאות למועצת העיר ת"א-יפו – ר' בעמוד 4.)
הנתונים מצביעים על גודל ההצלחה של "עיר לכולנו", אף שדב חנין לא נבחר לראשות העיר.
המסקנה השנייה נוגעת למפה הפוליטית בת"א-יפו. מרצ, למשל, נחלה מפלה, כאשר ייצוגה במועצת העיר ירד מ-5 ל-3 מנדטים, ואילו הליכוד קיבל 2 מנדטים בלבד, חרף העובדה שהוא ניהל את ענייני העיר במשך שנים רבות.
המסקנה השלישית נוגעת לקיטוב המעמדי ואף הבין-דורי. אחד מכתבי "הארץ" ניסח זאת כך: "הולכי הרגל הצביעו חנין ובעלי הג'יפים הצביעו חולדאי". בעיר, בה מחצית התושבים מתגוררים בדירות מושכרות (שיא ארצי), שהן ברובן בבעלות פרטית של תושבי העיר הוותיקים, הצעירים תמכו ב"עיר לכולנו" והצביעו למען דיור ציבורי, והמבוגרים יותר צידדו בהמשך מדיניות העירייה, הגורמת לייקור מתמיד של שכר הדירה. אגב, כמה מפרשני "הארץ" הביעו תמיכה בחנין וב"עיר לכולנו", ובהם יוסי שריד, רותי סיני וארי שביט. אבל ביום הבחירות עצמו, השופר של הבורגנות הליברלית התל-אביבית פרסם מאמר מערכת ובו קריאה מפורשת להצביע עבור חולדאי.
המסקנה הרביעית נוגעת להבדל בין שכונות העיר השונות. לב העיר נצבע כולו בצבעי אדום וירוק, צבעי "עיר לכולנו". אבל בצפון העיר התמיכה בחולדאי הייתה מובהקת. בכמה שכונות דרומיות, לרבות יפו הערבית וחלקים משכונות פלורנטין, שפירא, התקווה וכפר שלם, נתנו מצביעים רבים את קולם לרשימה ולחנין.
ומה עשה את ההבדל בין שכונה עממית, בה נרשמה תמיכה ב"עיר לכולנו" לבין שכונה עם תמיכה מזערית? עוצמת החריש של פעילי הרשימה. בפלורנטין, למשל, היה מטה מקומי פעלתני. בשכונה זו, השליטה ברחוב מבחינת כרזות, הפצת כרוזים ודוכנים ביום הבחירות, הייתה בידי "עיר לכולנו". מרצ, למשל נשענה על עובדים בשכר, רובם גמלאים ועולים חדשים.
המסקנה החמישית היא, כי "עיר לכולנו" גברה על מיליוני השקלים, שהשקיעו המפלגות הבורגניות במאמציהן לקנות עוד קולות, משום שהיא שילבה "פוליטיקה ישנה", זו הפונה אל ההמונים והמתבססת על פעילות שטח, על שיחות ומפגשים עם תושבים (ואף עם התל-אביב החדשים – מהגרי עבודה, פליטים), עם "הפוליטיקה החדשה" של האינטרנט, הבלוגים והדואר אלקטרוני.
החידוש הזה בסגנון העבודה מקובל כעת על תנועות רבות הפועלות נגד הגלובליזציה הקפיטליסטית ברחבי העולם. אין תחליף להתארגנות למטה; אבל אין פוליטיקה המונית ללא שימוש באמצעי התקשורת החדישים ביותר, לרבות אינטרנט ודואר אלקטרוני. שילוב זה הוא פוליטיקה של המונים, של גיוס הנאבקים לשינוי חברתי או סביבתי.
המסקנה השישית היא, ש"עיר לכולנו" הוכיחה, שבחברה הישראלית ניתן לבנות חזיתות ("קואליציות" – בלשון הארגונים החברתיים) בעלות אופי פוליטי וחברתי עמוק. זו תפיסה שונה מהדעה שרווחה בחד"ש במשך עשרות שנים, לפיה ברית (חזית) היא תמיד של מפלגות ואישים. זהו לקח חשוב, כאשר אישים (ובהם כאלה שהיו חלק מן הממסד במשך שנות דור) יוזמים "התארגנות שמאל חדשה" במטרה להפיח רוח חיים במרצ המתפוררת.
המסקנה השביעית היא, שלא ניתן היה להצליח בת"א-יפו, פוליטית וארגונית, ללא תרומתם של חברי מק"י וחד"ש. ההתגייסות של חברי מק"י למשימה המורכבת והמתישה ראויה לציון. אמנם זו הייתה מערכה מקומית, עירונית, אבל אין ספק, שלניסיון שנצבר ולהישגים שהושגו ישנן השלכות גם ברמה הארצית. לאחר הבחירות, כתב אחד מפעילי "עיר לכולנו" באתר "העוקץ": "מרצ, ולא מפלגת העבודה כמו שראשיה מנסים לטעון, היא המפלגה אשר אבד עליה הכלח. כמו שרבים כבר שמו לב לפני, מרצ נעדרה לחלוטין מהשיח הציבורי הכלכלי כמעט מיום הקמתה. על פעילות שטח בנושא בכלל אין טעם לדבר. אני יכול לומר עליי אישית, ועל רבים מחבריי, שהחשיפה לפניה האמיתיות של מרצ בבחירות המוניציפאליות בתל אביב, לעומת יושרתו ואומץ הלב הציבורי של דב חנין דחקו אותנו כמעט בכוח מחוץ לזרועותיה של מרצ".
האתגר העומד עתה בפני פעילי מק"י וחד"ש במישור המקומי הוא להבטיח את המשך פעילות התנועה, כמוקד לעשייה ומחאה, ולכונן בהדרגה מסגרת ארגונית אחת עם "יאפא". במישור הפוליטי, עלינו לשכנע ציבורים רחבים יותר, שהקו הפוליטי והארגוני, העומד ביסודה של "עיר לכולנו", נכון גם במקומות אחרים ואף ברמה הארצית. חיוני שחד"ש תלמד את הלקחים המתבקשים מהצלחת "עיר לכולנו".
יומיים לאחר הבחירות פגשתי באוניברסיטת ת"א שני סטודנטים: אחד עם חולצה של "עיר לכולנו" והשני עם המדבקה של "עיר לכולנו" על תיקו. לכל אחד אמרתי, בנפרד, "זהו, חלאס, הבחירות הסתיימו. אפשר להוריד את זה". תשובתם הייתה זהה: "מה נגמר? עכשיו רק התחיל".
