הבחירות בעיר גראץ, השנייה בגודלה באוסטריה, נערכו בשבוע שעבר (26.9). ראש העיר השמרני זיגפריד נאגל החליט לפני כמה חודשים להקדים את הבחירות, והמפלגה הקומוניסטית של אוסטריה ניצחה בהן במפתיע. מתוצאות הבחירות עולה כי הקומוניסטים קיבלו יותר מ-29% מהקולות בבחירות למועצת העיר, ואילו מפלגת העם הימנית קיבלה כ-25% – לאחר שבבחירות הקודמות זכתה ב-38%. בעקבות תוצאות הבחירות הודיע נאגל על התפטרותו.

עם פרסום תוצאות הבחירות, חוגגים במטה המפלגה הקומוניסטית בעיר גראץ (צילום: פולקסטימן)

הכוח השלישי בגודלו במועצת העיר הוא הירוקים, שזכו ב-17% מהקולות. יצוין שבבחירות העירוניות שנערכו ב-2017 זכו הקומוניסטים ב-20% והירוקים ב-10%. כעת יש לשני הכוחות רוב במועצה כדי לנהל את ענייני העיר. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שהייתה במשך עשורים מפלגת שלטון בעיר ובמדינה, זכתה רק ב-9% מהקולות.

בעקבות הבחירות פרסם האתר האמריקאי "ג'קובין" ריאיון עם רוברט קרוצר (34), הנבחר הצעיר ביותר במועצת העיר ומספר 2 ברשימה הקומוניסטית, שכיהן עד עתה כמנהל תחום הבריאות והאשפוז הביתי במחלקת הרווחה העירונית. להלן קטעים מתוך הריאיון.

   איך אתה מסביר את העובדה שהקומוניסטים זוכים באחוזים בודדים בבחירות לפרלמנט, אבל דווקא בגראץ הם גורפים יותר מ-20% מהקולות מאז תחילת שנות ה-2000?

התשובה נעוצה בכך שמאז תחילת שנות ה-90, תקופה קשה מאוד לתנועה הקומוניסטית, חיפה ועד המחוז של המפלגה דרכים להתמודד עם המשבר. אחת הסיסמאות שאימצנו אז הייתה "המפלגה הקומוניסטית – הכלי המרכזי להתמודדות עם קשיי היום-יום, המפלגה המשרתת את יעדיה של תנועת הפועלים". בין היתר עשתה המפלגה רבות למען שוכרי הדירות. מזכיר המחוז דאז, ארנסט קלטנגר, פעל רבות למען תושבי שכונות העובדים וצבר אהדה רבה בקרבם. הוא היה מוכן תמיד להושיט עזרה, בכל מקום. עד היום יש המזכירים איך הוא אישית שיפץ דירות יחד עם הדיירים. אבל הוא  לא  היה  עובד  סוציאלי,  אלא  קידם  את  הפוליטיזציה של שאלת הדיור. בין היתר הוקם אז "קו חירום" ושירות משפטי חינמי לטובת דיירים. המערכה המרכזית הייתה נגד העלאת מחירי השכירות בדיור הציבורי. היו עובדים שהוציאו מחצית משכרם על דמי שכירות.

קלטנגר קידם ואף הצליח לחוקק תקנה לפיה שכר הדירה בדיור הציבורי לא יעלה על שליש מהכנסת העובד. בבחירות שנערכו ב-1998, המפלגה כבר זכתה ב-8% מקולות הבוחרים ומאז ועד היום התמיכה בנו רק גדלה. מכאן הסקנו שתי מסקנות: לא ניתן לקדם מדיניות שמאלית ללא עבודה בשטח; והפעילות במנגנוני השלטון – העירייה, הפרלמנט המחוזי או הלאומי – קשורה קשר בל-ינותק עם התנועות החברתיות ומאבקיהן, ורק באמצעותן ניתן לקדם חקיקה.

המצע של המפלגה הקומוניסטית מדבר בזכות רעיונותיהם של מרקס, אנגלס ולנין, מה שגרר התקפות אנטי-קומוניסטיות ארסיות מצד ראש העיר השמרני היוצא. זה לא השפיע על התמיכה בקלפי?

למרבה הפלא – לא. אנו מוכנים להתווכח על תולדות הקומוניזם והסוציאליזם. לנו כמרקסיסטים אין נושאים המהווים טאבו. אך אנו עושים זאת מיוזמתנו החופשית ולא בגלל לחצי הימין. אנו גם לא מושפעים מראייתו ההיסטורית המעוותת. אבל כאשר אנשים ניגשים אל הפעילים שלנו בשטח, או אל הדוכנים בשכונות ובמרכז העיר, איש לא מתעניין בנושאים אלה. לדעתי רוב תושבי העיר כלל לא היו מודעים לקמפיין האנטי-קומוניסטי. בשני העשורים האחרונים אנו מקיימים מגע קרוב עם אלפים ואף רבבות מתושבי העיר; הבעיות שלהם נמצאות במקום אחר.

ניצחון הקומוניסטים בגראץ טרם תורגם להצלחות בערים נוספות ברחבי אוסטריה. האם אפשר להקים זרם לאומי או אף בינלאומי של "ערים אדומות"?  

מן ההכרח להבהיר נקודה מרכזית: אנו לא סבורים שניתן להפוך את גראץ לחברה סוציאליסטית בזעיר אנפין. מה שאפשר הוא לקדם מדיניות שמאלית-עקבית מלמטה. אנו משוכנעים שרק כך ניתן להציב חלופות פוליטיות בנות קיימא. פירוש הדבר: ליצור קשרים הדוקים עם תושבי העיר וגם במקומות העבודה. חשוב להוכיח לתושב ולעובד שהקומוניסטים הם ארגון יעיל לשינוי.

זה לא חדש, אבל השמאל העקבי קצת נטש דרך זו בעשורים האחרונים. יש הסבורים שבגלל שאנו "מחזיקים בדעות הנכונות" או קראנו לעומק את מרקס, את אנגלס או את לנין, אנו יכולים לנצח בכל עת ובכל מצב. אבל זה לא עובד ככה. רק באמצעות קשר יומיומי עם האזרחים, בשיח מתמיד עמם, ניתן להבין את מהות הבעיות עמן הם מתמודדים ואת הדרכים כדי להתגבר עליהן.

גם ברמה האירופית ישנם ניסיונות שניתן ללמוד מהם רבות. לדוגמא, ערים ועיירות בפורטוגל אותן מנהלים הקומוניסטים מאז מהפכת הציפורנים ב-1974, או המערך המעמדי של הפעילים באיגודים המקצועיים שהקימה המפלגה הקומוניסטית היוונית. גם מפלגת העובדים של בלגיה היא דוגמא מצוינת. על בסיס פעילותה באיגודים המקצועיים ובוועדי העובדים, ולאחר מכן ברשויות המקומיות, צמחה מפלגה זו לפני שנתיים לכוח פוליטי כלל-ארצי בעל השפעה רבה. אלה דוגמאות מרשימות, אבל כולן התחילו בקטן. לא ניתן לקדם חלופות פוליטיות ללא שורשים חברתיים מקומיים.