שאדי טהא ד'יב סבאתין, בן 26, הוא פועל בניין, תושב הכפר חוסאן שבמחוז בית לחם. הוא הותקף על ידי שוטר בעת חקירה בתחנת המשטרה בעטרות. להלן עדותו כפי שגבתה סוהא זייד, מהארגון לזכויות האדם "בצלם", בחודש שעבר בביתו:
"כבר עשר שנים אני עובד אצל קבלן ישראלי בשם באדי. הוא תמיד מסדר לי אישור עבודה ואנחנו עובדים רק במעלה אדומים. באדי לוקח אותי לעבודה ומחזיר אותי הביתה באוטו שלו. עד היום לא היו לי בעיות. לפעמים אני עובד כל השבוע ולפעמים אני עובד רק יומיים או שלושה בשבוע. כל פעם מחדשים לי את האישור.
"ביום שני לפני שבועיים (29 בספטמבר) הייתי בצום. זה היה אחד מהימים האחרונים של הרמדאן. לא הייתה עבודה באותו יום אז החלטתי ללכת להתפלל במסגד אל-אקצא. הלכתי למחסום 300. היה שם עמוס נורא ולקח לי שעתיים בערך לעבור את המחסום. הלכתי יחד עם מאות אנשים לתפילה במסגד אל-אקצא. במסגד היו אלפי אנשים. אחרי התפילה אכלתי את ארוחת שבירת הצום במסגד והחלטתי להישאר לישון שם כדי להתפלל בלילה.
"למחרת בבוקר, יצאתי מהמסגד והתכוונתי לחזור הביתה, להתקלח ולישון. אחרי שהתרחקתי בערך 400 מטרים מהמסגד, שוטר ושוטרת ממשמר הגבול אמרו לי לעצור. הם לקחו את תעודת הזהות שלי, שבתוכה היה גם אישור העבודה שלי, ואמרו לי לבוא איתם לתחנת המשטרה. בתוך התחנה החתימו אותי על מסמך שכתוב בו שנכנסתי למסגד אל-אקצא. ראיתי שוטר בחדר אחר בתחנה, נכנסתי אליו וסיפרתי לו מה קרה. אמרתי לו שיש לי אישור לעבוד במעלה אדומים ושהלכתי להתפלל במסגד אל-אקצא. אני חושב שהשוטר הזה היה אחראי על התחנה. הוא קרא לשוטר ולשוטרת שהביאו אותי לתחנה ואמר להם 'למה הבאתם אותו לתחנת המשטרה? יש לו אישור עבודה במעלה אדומים'. בזמן שהוא דיבר, הטלפון הנייד שלי צלצל. באדי התקשר ואמר שיש עבודה היום. השוטרים שמעו את השיחה. השוטר הבכיר אמר לשני השוטרים 'תנו לו את תעודת הזהות שלו ותעזבו אותו, שילך לעבודה'. הם החזירו לי את תעודת הזהות שלי עם אישור העבודה.
"נסעתי עם באדי לאתר בנייה שמנהל איש בשם דורון. עבדתי שם עד לשעה 17:00, ואז נכנסתי לאוטו של באדי. באדי אמר שיש לו סידור דחוף ואחריו הוא יסיע אותי. הסכמתי ונסענו לירושלים. עברנו במחסום א-זעיים והמשכנו עד שהגענו למנהרה שקרובה לבית איכסא. היה שם אוטו סיור של משמר הגבול. השוטרים סימנו לנו לעצור. שוטר מג"ב לקח את תעודת הזהות שלי ואת תעודת הזהות של הבוס שלי. היו כמה מכוניות שעמדו בתור לפנינו.
"נשארנו באוטו וחיכינו יותר מחצי שעה שיבדקו את תעודות הזהות שלנו. המואזין כבר קרא לתפילת הערב ולשבירת הצום. הייתי רעב מאוד. שוטר מג"ב התקרב לאוטו ואמר לי ולבאדי לצאת מהאוטו. באדי הסביר לו שבאנו ממעלה אדומים ושהוא היה צריך לנסוע למקום אחר לפני שהוא מחזיר אותי לבית לחם. השוטר אמר לי לבוא לניידת. הוא אמר לבאדי לנסוע באוטו שלו אחרי הניידת. נכנסתי לאוטו של משמר הגבול. היו שם שלושה שוטרים.
"שוטר אחד ישב לידי במושב האחורי. הוא אמר לי להרכין את הראש. בכל פעם שהרמתי את הראש הוא אמר לי להוריד אותו. המשכנו ככה עד שהגענו לתחנת המשטרה בעטרות. בהתחלה הם הכניסו את באדי לחדר ואני חיכיתי בחוץ. אחרי עשרים דקות בערך, באדי יצא והם הכניסו אותי לחדר. בחדר היו חוקר וחוקרת. לחוקר היה עור כהה מאוד והוא נראה בתחילת שנות הארבעים שלו. החוקרת הייתה בהיריון. גם לה היה עור שחום והעיניים שלה היו בצבע חום. החוקר שאל אותי בערבית על העבודה שלי ועל הבוס שלי. אמרתי לו שאני עובד רק במעלה אדומים, כי האישור שלי תקף רק לעבודה שם. החוקר אמר לי 'תודה שאתה עובד עם הקבלן בתוך ירושלים'. אמרתי שזה לא נכון. החוקר נתן לי כמה אגרופים בשתי הידיים שלו ושאל שוב את אותה שאלה. נתתי את אותה תשובה, ואז השוטר קם ונתן לי כמה סטירות. כאב לי מאוד וצעקתי. הם חקרו אותי במשך חצי שעה ואחר כך הוציאו אותי החוצה. הבוס שלי, שחיכה בחוץ, אמר לי שהוא שמע את הצעקות שלי ואת המכות שהם נתנו לי.
"אחרי עשרים דקות בערך הם הכניסו אותי שוב לחדר החקירה, עם אותם חוקרים. החוקרת לא התערבה בחקירה. החוקר שוב שאל אותי איפה אני עובד. עניתי והוא צעק עלי 'אתה שקרן!'. הוא קם והכה אותי שוב. הוא נתן לי אגרופים בפנים ובראש. הפעם הם חקרו אותי במשך עשרים דקות בערך. בסוף הם החתימו אותי על דף שבו היה כתוב מה שאמרתי. הם לא החזירו לי את האישור. כשיצאתי מהתחנה לא מצאתי את הבוס שלי. הלכתי לבד ועליתי על אוטובוס מירושלים לרמאללה. האוטובוס הוריד אותי בשער שכם ומשם המשכתי לבית לחם. מאז אותו יום לא יצאתי לעבודה בכלל, כי לא קיבלתי בחזרה את האישור שלי. אני לא יודע מה לעשות".
