בעקבות הטבח ב-7 באוקטובר והמלחמה בעזה שפרצה בעקבותיו נקלעה החברה החרדית בישראל, על מנהיגיה הדתיים והפוליטיים, למבוכה רבתי. ערב המלחמה נחשבו החרדים השותפים הבכירים בממשלה הנוכחית וחלק ממחנה "ימין על מלא". המנהיגים הפוליטיים הביעו תמיכה ברפורמה המשפטית של לוין ורוטמן, והמנהיגים החרדים עסקו בניסיונות החקיקה של חוק פטור מגיוס לצבא לחרדים ולחרדיות, של עצמאות מערכת החינוך החרדית הפרטית ושל הגדלת מלגות האברכים.

ההתנגדות החרדית הוותיקה לגיוס לצבא, הנחשבת אחד העקרונות המארגנים של החברה החרדית בכלל, ואשר החריפה בעשורים האחרונים לא מנעה מהימין הישראלי לראות בחרדים שותפים בכירים. זאת משום נכונותן של המפלגות החרדיות להיות שותפות מלאות בכל יוזמת ימין שהיא. סקרי דעת קהל בקרב צעירים חרדים מלמדים על נטייה מובהקת ימינה בסוגיות הנוגעות הסכסוך: תמיכה בתוקפנות צבאית, אהדה להתנחלויות וחוסר אמון גבוה באפשרות של פתרון מדיני ושלום. העמדות הללו אינן שונות במהות מעמדות הרוב היהודי בישראל.

אף על פי שההנהגה הרבנית החרדית, להבדיל מההנהגה של רבני המתנחלים והציונות הדתית, מפגינה מתינות מדינית ובאופן מסורתי תומכת באפשרות של שלום והסדר – הצעירים החרדים ימניים ביותר. גרמה לכך השותפות הפוליטית רבת השנים בין מפלגות הימין והחרדים. השפיעו גם הפעילות בת עשרות השנים של ארגונים פאשיסטיים וגזעניים כמו להב"ה וכהנא חי בקרב הדור הצעיר; הקמת ההתנחלויות החרדיות הגדולות כפתרון למצוקות הדיור של החרדים; וכבילת הפוליטיקה החרדית למפעל ההתנחלויות.

החרדים ממשיכים לסרב לגיוס

אך למרות עמדות הימין ועל אף תמיכת הציבור החרדי במלחמות של ישראל, מסרבים החרדים ליטול בהן חלק פעיל ולהתגייס לצבא. התנגדות זו היא מרמת ההנהגה הרבנית החרדית, דרך מרכזי המפלגות ועד כל המוסדות החינוכיים לבנות ולבנים. מספר זניח מאד של חרדים מוכן להתגייס לצבא הישראלי, ומי שעושה כן נידון לסנקציות מגזריות חריפות. על אף ניסיונות חקיקה שלאורך שנים נועדו לשנות את המצב הזה, ועל אף קונפליקטים חריפים מאד בין הצבא והמשטרה לבין הציבור החרדי, נותרה ההתנגדות בעינה. סקרי עומק שנעשו אחרי 7 באוקטובר מעידים כי למרות המלחמה, לא שינו החרדים את עמדותיהם בנושא זה. הם דוחים כל אופציה של גיוס לצבא.

העמדה החרדית העקרונית בדבר סירוב לכל גיוס שהוא לצבא, לבנים ולבנות, מתגלמת בימים אלה באחד המשברים החריפים בתוך ברית ימין-מתנחלים-חרדים – בהרכב של הממשלה הנוכחית ושל רוב ממשלות ישראל מאז סוף שנות השבעים. השאיפות להגדלת הצבא הישראלי, להארכת שירות החובה ולמעורבות ישראלית גוברת בזירות מלחמה נוספות, עתידות להוביל לפיצוץ חריף בין החרדים לבין שותפיהם בימין. דוברי ימין, מתנגדי נתניהו ותומכיו, עושים שימוש במספר החיילים הישראלים ההרוגים במלחמה הנוכחית כדי להבעיר זעם נגד החרדים. אלה, מצדם, זקוקים לחקיקה דחופה של חוק גיוס עדכני על מנת להמשיך בשגרה החינוכית בישיבות. המשבר הזה, שכבר שנים טמון ביסודה של ברית החרדים והימין, עלול לאיים על קיומה.

משבר תזונתי חסר תקדים

לעניין הגיוס יש להוסיף את משבר העוני המחריף בחברה החרדית. אחרי שנים של ייבוש תקציבים רווחה ממשלתיים, של הפקרת תחום הדיור, של תשלומי העברה לחינוך הפרטי החרדי ושל ברית בין ראשי העמותות החרדיות וממשלות ישראל – מוצאת עצמה החברה החרדית במשבר עוני חריף.

החברה החרדית, המונה למעלה ממיליון נפש ואשר יותר מ-70 אחוזים ממנה בני פחות מ-25, נקלעה לחוסר תזונתי בהיקפים נרחבים. הסיבות לכך, בין השאר, משפחות גדולות, השכלה מעטה ומשברי תעסוקה. כל זאת על רקע המשבר הכלכלי המתהווה כתוצאה מהמלחמה, ועל רקע קריאות מצד נציגי מעמד הביניים לקיצוץ נוסף בהוצאות הרווחה ובקצבות המיועדות לחרדים. גם כאן מוצאים את עצמם החרדים, הרבנים ואף ראשי המפלגות במשבר מול שותפיהם בהנהגת הימין והמתנחלים, וזה עלול לסכן ברית זו.

אך בשתי הסוגיות – הגיוס והעוני, בולט העדר אלטרנטיבה משמאל. מתנגדים לממשלות נתניהו מאיימים על החרדים בגיוס נרחב בכפייה ובהעמקת הגזירות הכלכליות נגדם. עמדות אלה של מתנגדי נתניהו הודפות את החרדים לזרועות קואליציית הימין. מול קולות אלה דרושה ברית אחרת של שותפים ושותפות למאבק בעוני.

מלחמה היא תמיד זמן גרוע למי שמתנגד לה. אך יש לומר כי בין אם ההתנגדות לה נושאת אופי אישי, דתי, לאומי או מצפוני אחר, היא מכילה בתוכה את גרעין סיומה. המאבק בעוני ובנגזרותיו האיומות חייב לכן להיות משותף לכלל העניים: חרדים, ערבים, מזרחים ומהגרים. אפילו בעת שהתותחים רועמים ראוי שנשמיע קול זה.