בסוף השבוע שעבר נפרד מאיתנו פעיל השמאל העקבי הוותיק ד"ר נעם קמינר לאחר מחלה קשה, והוא בן 61. קמינר החל את פעילותו הפוליטית במסגרת בנק"י ירושלים בשנות ה-60, השתתף בהפגנות "הפנתרים השחורים" בירושלים בתחילת שנות ה-70, נמנה עם מקימי תנועת קמפו"ס (קבוצה למעורבות פוליטית וסטודנטיאלית) היהודית–ערבית באוניברסיטה העברית. הוא סירב לקחת חלק כחייל מילואים במלחמת לבנון הראשונה, ובשל כך נידון מספר פעמים למאסר בכלא צבאי. ותרם רבות להקמת תנועת "יש גבול". במקביל פעל במסגרת השמאל הסוציאליסטי הישראלי (שס"י), שהיה אחד המרכיבים שייסדו את חד"ש ב-1977.
נעם קמינר (צילום: הגדה השמאלית)
עם שובו ארצה מארה"ב, בשנות ה-90, לאחר סיום לימודי הדוקטורט, השתלב בתעשיית ההיי–טק והמשיך לפעול במסגרת חד"ש תל–אביב, וכן בהתארגנויות למען שלום ישראלי–פלסטיני ושוויון ובהן "תעאיוש". כמו כן, היה חבר מועצת חד"ש הארצית במשך שנים רבות.
נעם קמינר נמנה עם מייסדי אתר "הגדה השמאלית", לפני למעלה מעשור, ובמשך כל השנים המשיך לפעול במסגרתו.
חברי חד"ש בת"א ובירושלים פרסמו הודעת השתתפות בצערם של הוריו, דפנה וראובן קמינר; בת זוגו, סמדר נהב; וילדיו, מתן וכרמל. חברי חד"ש מסרו כי "נעם משאיר אחריו מורשה של פעילות מסורה ונחושה למען השלום, למען השותפות היהודית–ערבית ולמען הצדק החברתי".
קשה לתאר במילים את הכאב של קרוביו וחבריו עם לכתו של נעם. הוא נאחז בחיים, מאז גילוי המחלה הארורה במהלך המחאה החברתית בקיץ 2011. חרף הקשיים הפיזיים, הכאבים והטיפולים הקשים, הוא המשיך לפקוד הפגנות, דיונים ומחאות. רבים אף הופתעו ממותו, כי "הרי ראינו אותו לאחרונה על ההר מול כלא 6", או "במשמרת ליד משרד הביטחון", או "בדיון בגדה השמאלית"… לא ברור האם אכן נעם היה בשנה האחרונה באותם המקומות. אבל אין ספק שרוחו הייתה שם.
מסע הלוויה, שנערך בבית הקברות בקיבוץ גבעת ברנר, היה למפגן אהדה עצום. מאות יהודים וערבים, ותיקים וצעירים, התאספו ליד קברו הטרי כלא–מאמינים. נאומי הפרידה של קרובים וידידים תיארו בצבעים עזים את מעורבותו הפוליטית – מהמעצרים בעת הפגנות הפנתרים ועד לתמיכתו הפעילה בסרבנים הצעירים (שעם שורותיהם נמנה בנו, מתן). עם הטמנת גופו של הפעיל האהוב – פרצה שירת האינטרנציונל. לא יכול היה להיות אחרת.
אפרים דוידי
