ב-1 במאי השנה, כמו בכל שנה, יתבעו עובדות ועובדים  בכל היבשות עבודה למובטלים, שכר הוגן, שלום, שוויון, דמוקרטיה, חירות לעמים ושלטון לפועלים.

ב-1 במאי נציין את ההשגים ההיסטוריים שהשיגו בשנה החולפת העובדים והעמים באמריקה הלטינית, בנפאל, בקפריסין ובמקומות נוספים. השגים אלה והמשבר הכלכלי, שהחל הפעם בארצות-הברית והמתפשט ברחבי העולם, מצביעים על הסתירה המעמיקה בין ההון לעבודה.

ב-1 במאי השנה נציין מלאות יובל שנים להפגנת ה-1 במאי 1958 בנצרת, שצעדה ביוזמת מק"י, ואשר משתתפיה הדפו בגבורה את ההתקפה האכזרית של המשטרה.

בישראל עמדה השנה שחלפה בסימן של מאבקי המורים והמרצים, עובדי עיריות ועובדים בחברות מופרטות להגנת השכר ומקום העבודה. דף חשוב רשמו המאבקים לארגון מקומות עבודה של עובדים ברשתות בתי קפה, של עיתונאים של עובדים במפעלי תעשייה ושל עובדי אבטחה.

במקביל נמשכו המערכות הדמוקרטיות נגד הריסת בתים והפקעת קרקעות, נגד חוק "השירות האזרחי", נגד הפוגרומים שמבצעת המשטרה ביישובים ערביים, ולמען שוויון אזרחי ולאומי לאוכלוסייה הערבית.

המערכות למען צדק חברתי ושוויון שלובות במערכה הנמשכת נגד מדיניות ההתנחלויות והסיפוח, הממיטה עלינו אסון של מלחמות ושל בזבוז התקציב להוצאות צבאיות על חשבון הנושאים החברתיים. ב-1 במאי נשוב ונצביע על הדרך היחידה לשלום ולביטחון: נסיגת ישראל מכל השטחים שנכבשו ב-1967, כיבוד זכותו של העם הפלסטיני להקמת מדינתו העצמאית, שבירתה ירושלים המזרחית, בצד ישראל, ופתרון בעיית הפליטים בהתאם להחלטות האו"ם.

מול הממסד הפוליטי, המלבה איבה לאומית, אנו מציגים חלופה של תקווה: מאבק משותף של עובדים יהודים וערבים, של פועלים וסטודנטים, של נשים וגברים, להגנה על הזכויות החברתיות ולמען עולם ללא ניצול, אפליה, כיבוש ומלחמות.

 המפלגה הקומוניסטית הישראלית קוראת ב-1 במאי להעלאת שכר המינימום ל-60% מהשכר הממוצע, להגנת חופש השביתה, למדיניות לוחמת של ההסתדרות להגנת זכויות העובדים, לשוויון מלא של האישה בעבודה ובחברה, לשוויון הפועל הערבי וכלל האוכלוסייה הערבית, להבטחת זכויות הסטודנטים, הנוער העובד והתלמידים.

לשלום צודק ויציב!  

לאחדות המאבק של העובדים!   

לדמוקרטיה ולסוציאליזם!