יותר מ-180 יוצרי תיאטרון ואישי רוח ישראלים ופלסטינים חתמו ביממה האחרונה על עצומה הקוראת לרשויות הביטחון הישראליות והפלסטיניות לחדש את חקירת הרצח של החשקן והבמאי ג'וליאנו מר-חמיס בג'נין לפני ארבע שנים. מר נרצח ב–4 באפריל 2011 ביריות מטווח קצר בידי רעול פנים, סמוך לתיאטרון החופש שהקים וניהל במחנה הפליטים ג'נין. הוא היה בן 53 במותו והותיר אחריו אשה, שלושה בנים ובת. למרות מעצרים וחקירות שבוצעו לאחר מותו, הרוצח טרם נעצר והמניעים למעשה עדיין אינם ברורים.
ידידיו של מר-חמיס ליד ארונו בג'נין לקראת מסע הלווייתו, 6 באפריל 2011 (צילום: אל אתיחאד)
על עצומה שפורסמה בערבית, עברית ואנגלית כיוזמה של תיאטרון אל-מידאן בחיפה, חתמו בין היתר הזמרת אמל מורקוס, הבמאית אופירה הניג, השחקנית סלווה נקארה, המחזאי יהושע סובול והשחקן זיאד בכרי. "תחת ההתמקדות ברוצחיו של המנוח ובאיתור הרוצחים ראינו שהמאמצים כוונו דווקא לפגיעה באנשי תיאטרון החירות במחנה הפליטים ג'נין, שהינו כידוע מפעל חייו של המנוח", נכתב בה, "ג'וליאנו היווה דוגמה יוצאת דופן להתגייסות חסרת פשרות לעקרונות ולאמנות ששירתו את המאבק למען חירות, על כל גווניה וצורותיה. הרצח שלו בדם קר היווה מכה אנושה למפעל התרבותי שהיה חלק ממנו ולמענו פעל. אי חשיפת האחראים לרצח פוגעת אנושות בערכי צדק וחירות ומותירה את מפעלו האמנותי של ג'וליאנו מדמם וכואב. אנו דורשים חקירה מעמיקה אינטנסיבית והעמדת כלל האחראים לדין באופן מיידי".
עו"ד עביר בכר, המייצגת את אלמנתו של מר, ג'ני נימן, ואת שלושת בניו, אמרה ל"הארץ" כי בידי ישראל קיימות ראיות מזירת הרצח ובידי הרשות הפלסטינית יש מודיעין הנוגע למקרה, אולם היא לא זוכה למענה מאף אחד מהצדדים ומתקשה להבחין בשיתוף פעולה. "בתקופה שעברה מאז הרצח היתה קונספציה בצד הישראלי שמי שמעורב ברצח הוא מתוך תיאטרון החופש", סיפרה, "ראינו גל מעצרים בקרב אנשי התיאטרון שלא הניבו כלום, מלבד כתבי אישום על עבירות אחרות כמו החזקת נשק או פעילות פוליטית. אט אט התחלנו להרגיש שהתיאטרון הפך ליעד ושזנחו את המטרה לחפש אחר הרוצח. אי אפשר לנהל את החקירה באופן פרטני, כאילו שמדובר ברצח אחד מני רבים, אלא צריך התגייסות ציבורית לעניין הזה כדי להציב אותו בראש סדר העדיפויות, אחרת איש לא יטרח לחקור ברצינות. אני לא חושבת שרצח של ישראלי מן השורה בשטחים לא היה מפוענח בחלוף ארבע שנים".
בכר חשה כי על אף היותו של מר שחקן מוכר, עמיתיו לא פעלו דיים כדי להיאבק על העמדת הרוצח שלו לדין ועל גילוי האמת. "יכול להיות שבצד הפלסטיני חוששים מהאפשרות שאם הרוצח יתגלה, ישראל תבקש להסגיר אותו לידיה", הוסיפה, "לא מעניין אותנו מי יעמיד אותו לדין — אנו רוצים שישלם את המחיר על כך במשפט הוגן. אין לנו אינטרס להפליל אנשים חפים מפשע, ואנו דורשים חקירה מיידית ושקופה ככל האפשר".
את פעילות התיאטרון במחנה הפליטים ג'נין ייסדה אמו של מר, ארנה, בימי האינתיפאדה הראשונה. ב-2006 ביקש מר להנציח את זכרה בתיאטרון שהקים סמוך לבית הילדים שהקימה. לצד תיאטרון החופש הקים בית ספר לתיאטרון וקולנוע ומרכז למחשבים לילדי הפליטים, שנשאו מסר של שלום בין העמים ומשכו מתנדבים מרחבי העולם. לפני הרצח של מר הוצת התיאטרון פעמיים והאיומים על התיאטרון ועליו נמשכו, בעיקר מצד מוסלמים קיצוניים שראו באופן שלילי את הפעילות במקום.
לחתימה על העצומה:
