יוזמת החקיקה של ממשלת הימין מצביעה על תכנית מובנית להמשך נישול הפלסטינים בשטחים והערבים אזרחי ישראל
המציאות בירושלים שבה ומוכיחה את תוקפה של האמירה, לפיה כל כיבוש מוליד התנגדות, וכל כובש בטוח, כי אם יפעיל כוח רב יותר – הנכבשים ישלימו עם הכיבוש.
החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני (24.9) ליזום חקיקה, אשר תטיל עונשי מינימום של ארבע שנות מאסר על מיידי אבנים ובקבוקי תבערה ולהקל בהוראות הפתיחה באש עליהם, היא המשך מדיניות הכוח והדיכוי כלפי התושבים הפלסטינים בירושלים המזרחית.
החלטה זו היא המשך ישיר למדיניות ההפקעות ובניית ההתנחלויות; למניעת הבנייה של פלסטינים בירושלים המזרחית; לניסיונות להגביל את זכויותיהם של המתפללים המוסלמים במסגד אל אקצה; ולהקמת חומת ההפרדה, שנועדה לנתק אותה משאר השטחים בגדה המערבית. כן החליטה הממשלה לפעול להטלת קנסות על הורי קטינים שייתפסו מיידי אבנים ולשלול מהם קיצבות ביטוח לאומי.
אולם מאחר שירושלים המזרחית סופחה לישראל עוד ב-1967, החלטות הממשלה משבוע שעבר נוגעות ישירות לכללי הפתיחה באש והענישה בעצם לגבי אזרחי ישראל בתחומי הקו הירוק, ובמיוחד – לגבי האזרחים הערבים.
מעצר מפגין פלסטיני בירושלים. צילום: עפיף עמארה
בסיור מתוקשר שערך נתניהו בירושלים (16.9) הוא איים במפורש בנקיטת צעדים זהים לאלה הננקטים בירושלים המזרחית גם נגד "ערבים בנגב שמיידים אבנים".
הממשלה הנערכת, בגיבוי מערכת המשפט, לעקירת היישוב הערבי-בדואי אום-חיראן בנגב ולהקמתו במקומו של ישוב יהודי, ואשר ממשיכה בהריסת בתים ביישובים לא-מוכרים בנגב וביישובים ערביים אחרים– צופה התנגדות עממית גוברת, ולכן מכינה צעדי דיכוי מחריפים. בדרך זו משלבת הממשלה צעדים לשבירת ההתנגדות הפלסטינית לכיבוש בצעדים מחסלי דמוקרטיה וזכויות בישראל עצמה.
