בימים אלה אומרים לנו: "שקט, יורים". ואנחנו אומרים את ההיפך: מפני שיורים – צריך לזעוק את זעקתם של האנשים החפים מפשע, הסובלים והמבוהלים משני עברי הגבול. ואומנם, המראות שמגיעים אלינו מעזה הם מראות מצמררים, ולמרבה הצער – התקשורת הישראלית אינה מראה ולו שבריר מהזוועות שהממשלה מעוללת שם.
לפני כשעתיים התראיינה תושבת שער-הנגב באחת מרשתות הטלוויזיה בישראל, וכשהיא נשאלה על הסבל שלה ושל משפחתה בצל האזעקות, היא דווקא בחרה לדבר על סבלם של האזרחים ברצועת עזה, שם אין מקלטים ואין אזעקה. הקול הזה חשוב מאוד, והוא חסר בשיח הפוליטי במדינת ישראל. נחוץ לדבר על כך שהחפים מפשע הם שמשלמים את מחיר התוקפנות של ממשלת נתניהו.
חמדא אמדון, 4, בבית חולים שיפא, 14 ביולי (צילום: אקטיבסטילס)
עד עכשיו נפלו כ-200 בני-אדם ברצועת עזה, יותר ממחציתם ילדים, נשים וזקנים. משפחה אחת איבדה 18 מבניה. לבי עם המשפחות שאיבדו את יקיריהן, אבל בעיקר לבי עם המשפחות שלא יכולות אפילו למנות את יקיריהן המתים, כי כל המשפחה נכחדה בהפגזה.
מה רוצים נתניהו וממשלתו להשיג במלחמה הזאת? האם הוא עדיין נאחז בהזיה הנפשעת, כי ככל שיש יותר הרוגים פלסטינים כך הישראלים יהיו בטוחים יותר? ראש הממשלה יצא למלחמה על בסיס אג'נדה פוליטית צינית, המבקשת לקבור יחד עם הקורבנות גם את הסיכוי לשלום. נתניהו רוצה להרוס את הפיוס הפלסטיני, כדי להמשיך ולומר שאין עם מי לדבר ואין כתובת אחת להידברות עם הנהגת העם הפלסטיני.
אני מעיין ברשימת ההרוגים, ורוצה לשאול: מותה של יאסמין מוחמד מטווק, בת 4, זו מלחמה בטרור? מותו של מוחמד מלקה, בן שנה וחצי, זו מלחמה בטרור? מותה של רנים ג'ודה עבד אלגפור, בת שנה וחצי, זו מלחמה בטרור? מישהו צריך לעמוד כאן, בשם ממשלת ישראל, ולהתנצל על הפשע הזה. הדין הבינלאומי מגדיר במדויק מהו פשע מלחמה, ומגדיר במדויק גם מהו פשע נגד האנושות, וישראל מבצעת את שני הדברים בשטחים הכבושים.
בבוא העת – והרי אכן תבוא העת – לא תעמוד האמירה לאף אחד, מראש הפירמידה ועד אחרון החיילים: רק מילאתי אחרי הוראות, רק ביצעתי פקודות. איזה פקודות? להפציץאוכלוסייה אזרחית מהאוויר, במקום המאוכלס ביותר בעולם ולהגיד 'לא התכוונו'?
ממשלת ישראל אינה מגינה על עצמה ועל אזרחיה, אלא מגינה על המשך הכיבוש ומסכנת את אזרחיה, תוך ביצוע פשעי מלחמה. הרחקת הרקטות מאזרחי ישראל יכולה להתממש רק באמצעות ייבוש הביצה הטובענית של המשך הכיבוש בגדה המערבית ובירושלים המזרחית ובאמצעות הפסקת המצור הנפשע ברצועת עזה. בניגוד לחלק מחברי הכנסת הצבועים, כשאני אומר שצריך להוציא את האזרחים החפים מפשע ממעגל האלימות – אני מתכוון לכל האזרחים, גם היהודים וגם הפלסטינים. אני וחברי בסיעת חד"ש נסענו לשדרות, בנובמבר 2006, כדי להשתתף בהלוויתה של פאינה סלוצקר, שנהרגה מירי רקטת "קסאם". לכן, איש אינו יכול לטעון שהחפים מפשע משני העמים אינם עומדים לנגד עינינו. אבל מי שרוצה להבטיח את ביטחונם של האזרחים בישראל – חייב ללכת להפסקת אש, שתוביל למו"מ לשלום. זו הדרך האמיתית להוציא את כל האזרחים ממעגל העימות.
אנו קוראים למפלגות אשר תומכות בתהליך מדיני, גם בקואליציה וגם באופוזיציה, לשבור את שתיקתן ולחדול מתמיכתן במהלכי המלחמה. אני סבור שמפלגת העבודה טעתה כשנמנעה מלמלא את תפקידה כאופוזיציה. למה הם מחכים? שתהיה כניסה קרקעית לעזה ויתבצע טבח נוסח סברה ושתילה? רק אז יתחילו למתוח ביקורת על הממשלה?
אנו קוראים לקהילה הבינלאומית לעצור את ההידרדרות הנפשעת אליה מובילה ממשלת ישראל. שתיקה נוכח פשע – היא שותפות לפשע. לכן, חובה פוליטית ומצפונית לתבוע מהממשלה להפסיק את התוקפנות ולחדול מההרג.
