ההדלפות מהמשא-ומתן על הקמת הקואליציה בראשות ציפי לבני, יו"ר קדימה, מלמדות על שאיפותיו של ברק לכיבודים, כמו גם על החשיבה של כל אחד ממשתתפים על דמותו ומעמדו בבחירות הבאות לכנסת. לעומת זאת, לא דולפים מהמו"מ פרטים על דיונים פוליטיים לגבי תוכניתה המדינית של הממשלה שתקום, ובמיוחד בכל הנוגע בסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
המסקנה המתבקשת היא, כי ציפי לבני מעדיפה, ככל הנראה, להמשיך ולצעוד במסלול שכבר נוסה בשנתיים האחרונות: מצד אחד, דיבורים עם יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו-מאזן, ועם אנשיו על הסכם עתידי כלשהו; ומצד שני – המשך קביעת העובדות של הרחבת ההתנחלויות, של בניית גדר ההפרדה, של מחסומים ושל חיסול בפועל של התשתית הכלכלית של הפלסטינים.
ממשלת אולמרט-לבני-ברק נקטה קו מדיני ברור: במקביל למפגשים עם נציגי הרשות הפלסטינית ולמצב הרגיעה בגבול בין עזה לישראל, היא המשיכה בקביעת עובדות טריטוריאליות בגדה, במטרה לכפות על הפלסטינים מין "מדינה", שתשאיר במקומם את רוב המתנחלים וגם תבטיח את המשך השליטה של ישראל בבקעת הירדן ובירושלים המזרחית.
אהוד ברק, יו"ר העבודה, ממלא את חלקו במדיניות זו בחריצות יתרה. בתקופת כהונתו כשר הביטחון, לא רק שלא פונו התנחלויות (אפילו לא אלה המוגדרות 'מאחזים בלתי מורשים'), אלא ניתנה למתנחלים יד חופשית להמשיך ולבנות, בעוד שמהפלסטינים נמנעת תנועה חופשית אפילו בין ערים וכפרים פלסטיניים, והם סובלים מאבטלה, ממחסור במים ומעוני.
בתנאים אלה, הצבא בגדה המערבית הונחה להגן על המתנחלים בכל מקרה, גם כאשר הם פורעים חוק ומתנכלים לאנשי שמאל ולמתנדבים, ואפילו כאשר הם פוגעים בחיילים ובקצינים בנאצות ובאלימות ממש. הנחיה זו, היא שעומדת מאחורי הזריזות שבה הצבא מכריז על כל כרם זיתים, הסמוך לאיזו התנחלות, כעל "שטח צבאי סגור". הנחיה זו גם מובילה את השוטרים לנהוג באיפוק מירבי בכל הנוגע במתנחלים המשתוללים, ולעומת זאת לגרש מתנדבים ישראלים, שבאו לסייע במסיק הזיתים, ואפילו לעוצרם.
בשבת, 18.10, עצרה המשטרה שלושה מתנדבים שבאו למסור בחברון, בכרם זיתים של משפחה פלסטינית, המתשרע סמוך להתנחלות תל רומיידה. ביום א', 19.10, סילקו חיילים כמה מתנדבים מכרם זיתים באזור ההתנחלות קדומים.
במערב הפרוע של ישראל אין חדש.
