כלכלן פוליטי? פילוסוף? עיתונאי? מאתיים שנים לאחר הולדתו, מוכר קרל מרקס לציבור הרחב כהוגה הסוציאליסטי והקומוניסטי המשפיע ביותר אי פעם – אך רק לעתים נדירות כבן "השדרה הרביעית". חוקר העיתונות ג'יימס לדבטר, אשר ערך את קובץ מאמריו העיתונאיים של מרקס (יצא לאור ב-2008), גורס כי יש לראות במרקס בראש ובראשונה עיתונאי. הריאיון להלן, שערך סטיבן שרמן עם לדבטר לאחר פרסום הקובץ, דן בקריירה העיתונאית הארוכה של מרקס.
קרל מרקס ופרידריך אנגלס בבית הדפוס בו ראה אור "ניו יורק טריביון" (א. קפירו, 1895)
כיצד הגיע מרקס לכתיבה עיתונאית?
מרקס היה עיתונאי כמעט כל חייו הבוגרים. הוא החל לכתוב ל"ריינישה צייטונג" ב-1842 וייסד עיתון משלו ב-1848. ל"ניו יורק טריביון" החל לכתוב לאחר שפגש עורך אמריקאי בשם צ'ארלס דאנה בעיר קלן בשנת 1848. כמה שנים לאחר פגישתם, ביקש דאנה ממרקס לחבר עבור "טריביון" מאמרים העוסקים במצב הכלכלי והפוליטי בגרמניה. לדעתי, מרקס ואנגלס ראו ב"טריביון" כלי לפרסום השקפותיהם, אשר סיפק להם גישה כמעט בלתי אמצעית לדעת קהל קוראים רחב. יש לציין גם כי מרקס היה זקוק לכסף. השכר שקיבל עבור מאמריו ב"טריביון" היה מקור ההכנסה היציב ביותר שלו (אם אין מחשיבים את הסיוע הכספי שהגיש לו אנגלס).
איזה סוג עיתון היה "ניו יורק טריביון"?
"טריביון" נוסד ב-1842, ובמהרה הפך עיתון בעל התפוצה הרחבה בעולם, והדפיס מעל 20 אלף עותקים מדי יום. בזמנו, שימש העיתון במה מרכזית לביטוי עמדותיהם של מתנגדי העבדות בארצות-הברית.
מה הייתה גישתו של מרקס לכתיבה עיתונאית?
המאמרים שפרסמו מרקס ואנגלס בעיתון כלל לא דומים לחומרים שמפרסמת העיתונות כיום, אך גם לא מילאו אחר מוסכמות העיתונות האנגלו-אמריקאית במאה ה-19. אין בכתיבה העיתונאית של מרקס דיווחים מכלי ראשון, ראיונות, או סיקורי אירועים. מאמריו היו ביקורתיים והתבססו כמו יתר עבודתו על המקורות שעמדו לרשותו בספריה הבריטית. גישתו הבסיסית של מרקס לכתיבה עיתונאית הייתה סקירה פוליטית של אירועים חדשותיים – בחירות, התקוממויות, מלחמת האופיום השנייה, מלחמת האזרחים האמריקאית ועוד. את ניתוח האירועים היה מצמצם לכדי שאלה פוליטית מהותית עליה היה מבקש לענות.
באלו נושאים עסקו מאמריו של מרקס?
האידיאולוגיה הכלכלית הדומיננטית באירופה במחצית הראשונה של המאה ה-19 דגלה ב"סחר חופשי". לכן, חלק גדול מכתיבתו של מרקס בנושאים כלכליים נועד לחשוף את כשליו. לפי מרקס, הקפיטליזם עתיד להיכשל, ולכן החלוקה מחדש של העושר דרך מדיניות הסחר החופשי היא תופעה זמנית בלבד. יתר על כן, מרקס הרבה להצביע על האופן בו העמיק הסחר החופשי את העוני במדינות ובקבוצות אוכלוסייה שונות.
זו נקודת המבט דרכה תפס מרקס את מדיניותה של בריטניה בהודו ובסין. להשקפתו, סחר האופיום – שהתרחב לממדים אדירים בשלהי המאה ה-18 – היה חיוני לייצוב הכלכלה הבריטית המעורערת. מרקס הסביר כיצד הכתר הבריטי וחברת הודו המזרחית הכריחו את ההודים לגדל אופיום וגרמו לסינים להתמכר אליו – הכל בשם הסחר החופשי.
מבחינת מרקס, האירוע הפוליטי החשוב ביותר שאירע בתקופת חייו (לכל הפחות לפני הקמת האינטרנציונל הראשון והתקוממות הקומונה הפריסאית ב-1871), היה דיכוי מהפכות 1848 בצרפת וביתר מדינות אירופה. זה גרם לו להבין כי לא ניתן להפיל את המשטר הקפיטליסטי ללא מעמד עובדים מאורגן ובעל תודעה מעמדית מפותחת.
כיצד התייחס מרקס לארה"ב ולפרויקט העבדות?
מרקס לא ניסח באופן שיטתי את השקפותיו על ארה"ב, וכדי לגלות אותן ניתן רק לצרף פיסות ממאמריו וממעשיו. ב-1864 הוא חתם על מכתב מהאינטרנציונל הראשון אל לינקולן, המברך אותו לרגל בחירתו לכהונה שניה כנשיא. יש לציין כי מרקס מעולם לא ביקר בארה"ב.
ברור שמרקס נמשך לשני מאפיינים במבנה המדינה האמריקאית: היעדר בית מלוכה והיעדר מעמד אריסטוקרטי מבוסס. הוא עקב בעניין רב אחר הפוליטיקה האמריקאית, והאמין כי ייסוד המפלגה הרפובליקאית ובחירתו של לינקולן לנשיאות היו נקודות מפנה בהיסטוריה שלה. לכן תקף את האופן בו סיקרה העיתונות הבריטית את מלחמת האזרחים האמריקאית ותפס אותו כצבוע – תעשיית הטקסטיל הבריטית התבססה על כותנה זולה שייצרו עבדים במדינות הדרום בארה"ב. כך הבין מרקס כי האינטרס הכלכלי מניע את הסיקור השלילי של לינקולן בעיתונות הבריטית.
כיצד משנים כתביו העיתונאיים של מרקס את הבנת חשיבותו ודמותו?
ראשית, קוראי כתביו הכלכליים והפילוסופיים של מרקס עלולים לראות בו הוגה של רעיונות מופשטים, הנותר מנותק מהעולם והמציאות הסובבים אותו. לעומת זאת, כתביו העיתונאיים חושפים את סקרנותו, ולעיתים אף את תשוקתו ביחס לפרטי מציאות החיים הכלכליים והפוליטיים במאה ה-19.
שנית, יש המציגים את מרקס כאיש מדע גרידא – היינו כאדם שנטה להתרחק ממחשבה מוסרית או סנטימנטלית. כמובן שמרקס דגל בשיטה מדעית, אך בקריאת מאמריו העיתונאיים לא ניתן להתעלם מכתיבתו המלאה רגשות עזים נגד העבדות, נגד סחר האופיום, למען זכויות העם העובד ונגד העמקת העוני. כתביו העיתונאיים מראים כי מרקס לא היה דטרמיניסט שישב בחיבוק ידיים וחיכה שההיסטוריה תעשה את שלה. הוא הרגיש מחויב לשכנע, ולהשתמש בחדשות בתור הוכחה נוספת למוצקותה של השקפת עולמו.
תרגום: אסף טלגם
עוד בנושא: https://zoha.org.il/101323
