השבוע תצוין חצי שנה למלחמה הנוראית בעזה. חצי שנה מאז הטבח הנפשע של החמאס ביישובי הדרום ב-7 באוקטובר. חצי שנה של מלחמה קטלנית והרסנית שהובילה למותם של יותר מ-32 אלף איש, ל-1.7 מיליון עקורים עזתים ולמשבר הומניטרי ולרעב בממדים שלא נראו בעבר. חצי שנה שבה 134 חטופים נמצאים בשבי החמאס בעזה בתנאים מחפירים ומסוכנים, כשהחשש לחייהם גובר מיום ליום. חצי שנה שמאות אלפי המפונים מדרום הארץ ומצפונה עדיין פליטים בארצם מבלי שהמדינה מספקת להם סיוע ראוי. חצי שנה שבה המצב בגדה המערבית הכבושה הדרדר באופן חסר תקדים: מאות הרוגים פלסטינים בידי כוחות הכיבוש, קהילות רועים סובלות טרנספר מואץ, ומתנחלים אלימים (שעכשיו גם לובשים מדים) בונים עוד ועוד התנחלויות (מאחזים בלתי-חוקיים).

המלחמה הארורה הזאת המיטה על הישראלים ועל הפלסטינים משבר שיידרשו שנים רבות להיחלץ ממנו. משבר זה הוא תוצאה ישירה של קונספציית "ניהול הסכסוך" של נתניהו ושל ההתעקשות שלו ושל הימין לעשות כל שניתן כדי למנוע הקמה של מדינה פלסטינית בצד ישראל.

החברה הישראלית נקלעה למלחמה זו לאחר חודשים של מחאה המונית עיקשת נגד ממשלת נתניהו-סמוטריץ'-בן גביר ונגד ניסיון ההפיכה המשפטית שיזמה. הציבור הישראלי הראה כי ביכולתו להיאבק בממשלה דכאנית המעוניינת לבסס את שלטונה האבסולוטי. לאחר 7 באוקטובר נדמה היה לרגע כי המחאה נגד הממשלה נעלמה מהרחובות. את מקומה של המחאה תפסו עצרות של משפחות החטופים. המסרים החריפים נגד הממשלה שקראו אלפים כל שבוע בקפלן הוחלפו במסרים פייסניים: בקריאה "לאחדות בעם מול האויב הנורא" ובקריאה "ממלכתית" לשחרור החטופים.

אך בעת שמשפחות החטופים ניסו לארגן מאבק אזרחי  לשחרור יקיריהם, עשו נתניהו וממשלת הדמים שלו כל שביכולתם כדי למנוע עסקת חילופי שבויים נוספת. הם התעקשו לא ליזום שום עסקה, ובה בעת פעלו לכיבוש הרצועה במטרה להקים מחדש את התנחלויות גוש קטיף (בטענה מופרכת בדבר חשיבותן לביטחון המדינה). התוצאה: השמדת ערים שלמות, הרג אלפים, רעב כבד הרס תשתיות. כל ניסיון של מחאת משפחות החטופים לצאת נגד הממשלה והעומד בראשה נענו באיומים מצד דובריה. אלה נופפו בטיעון שביקורת נגד הממשלה בזמן המלחמה פוגעת "במאמץ המלחמתי" ובשחרור החטופים. מסיבה זו נמנעו משפחות החטופים מלקדם מאבק ברור נגד הממשלה למרות שזו מונעת עסקת שבויים ולמרות שברור לכל כי לנתניהו אין אינטרס לסיים את המלחמה ולהשיג עסקה.

תם עידן הממלכתיות

השבוע, בצל המשבר הנוכחי בהדברות עם החמאס לגבי העסקה, החליטו משפחות החטופים לקדם קו ביקורתי יותר נגד הממשלה. עינב צנגאוקר, אמו של החטוף מתן, הדגישה בדבריה בהפגנה בקפלן במוצ"ש (30.3): "נתניהו, אתה המכשול לעסקה. אתה עומד בינינו לבין השבת יקירינו הביתה. אם לא נפעל להזזתך מהשלטון לא נזכה להשיב את יקירינו. לכן היום אנו נאלצים להתחיל שלב חדש ונפעל להחלפתך המידית". בסיום ההפגנה המונים חסמו את נתיבי איילון ואת דרך נמיר במחאה הגדולה ביותר שנראתה בת"א מאז 7 באוקטובר. במהלך השבוע האחרון התרחשו מדי יום בירושלים הפגנות נגד נתניהו של משפחות החטופים ושל ארגוני המחאה, תוך חסימת שדרות בגין והכניסה לעיר, ואלימות משטרתית נגד משפחות החטופים.

עם העלייה המבורכת בהתנגדות לממשלה מצד משפחות החטופים, תופס תאוצה גם המאבק של מחנה המרכז-שמאל הציוני לשוויון בנטל ובדרישה לגיוס חרדים. אלא שמאבק בנושא זה לא יקדם כלל עסקת החלפה של שבויים וחטופים, ולא יתרום לביטחון המבוקש. מעבר לכך, ליבוי המחלוקת סביב גיוס החרדים הוא אינטרס מובהק של נתניהו ושותפיו המשיחיים. וכך במקום שהציבור הרחב ייאבק בממשלה המופקרת שחוללה את האסון הגדול ביותר שהיה באזור מאז הנכבה, מנופף חלקו של הציבור הישראלי החילוני בדרישה כי גם חרדים ייקחו חלק בפשעי המלחמה.

השיסוי והתעמולה נגד החרדים הם מרכיב באסטרטגיית "מסך הברזל" הישראלית במלחמה בעזה. כלומר, כדי שהציבור הישראלי לא יעסוק באסון המתגלגל בעזה ובממשלת הדמים שעושה הכל כדי שלא תהיה עסקה, מתמקדת תקשורת המיינסטרים בשיח נגד חרדים ובדרישה לגיוסם. אפילו שר האוצר הכושל סמוטריץ', שבעבר התנגד לגיוס חרדים ותלמידי ישיבות, תקף החודש את הציבור החרדי ודרש מבניו להתגייס. ברור שהאינטרס היחיד שלו במפנה זה  הוא להסיט את האש ממנו אל הציבור החרדי.

דרישה משותפת לאפשר חזרה לצפון הרצועה

גם בקרב הציבור הערבי אנו רואים בחודש האחרון התעוררות מחאה. מסע הרדיפה וההפחדה של השלטון נגד  האזרחים הערבים בתחילת המלחמה הצליח במובנים אחדים. במשך כמה חודשים, לא יצא הציבור הערבי בהמוניו נגד המלחמה. המחאות נראו בעיקר בערים יהודיות בהן המשטרה אלימה פחות כלפי המוחים. אולם בחודש האחרון ארגנו  ועדת המעקב לענייני הציבור הערבי ושותפות השלום הפגנות בישובים ערביים רבים. השיא היה בהפגנת יום האדמה בשבת (30.3) בדיר חנא, בה השתתפו אלפים שנשאו דגלי פלסטין וכרזות נגד המלחמה. בהפגנות אלה נרשמה גם עליה מבורכת בכמות המשתתפים היהודים – מתנגדי מלחמה הדוגלים בשותפות יהודית-ערבית.

לפי פרסומים בכלי התקשורת הישראליים והזרים, המחלוקת העיקרית עם החמאס במו"מ לעסקת החטופים היא סביב חזרת התושבים העזתים לצפון הרצועה שתחת שליטה ישראלית. נתניהו, המתנגד לחזרת התושבים הפלסטינים, החזיר בשלב מסוים את הנציגים הישראלים למשא ומתן בקטאר. לפי התקשורת, ראש המוסד טען בפני חברי הקבינט המדיני-בטחוני, כי נדרשת התגמשות ישראלית בנושא חזרת התושבים לצפון הרצועה כדי להגיע לעסקה. כל חברי הקבינט הסכימו איתו מלבד נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר.

מתברר לחלק גדל והולך בציבור כי עסקת חטופים מחייבת הפסקה מידית של המלחמה, יציאת הצבא מעזה וחזרה של תושבי עזה לצפון הרצועה, וכי נתניהו הוא מכשול לכך. כדי לקדם עסקה, על משפחות החטופים, שהחלו להתנגד במוצהר לממשלה נתניהו, למקד את קריאתן בהתרת חזרתם של תושבי עזה לצפון הרצועה. מאבק זה יכול וצריך לכלול בתוכו את הציבור הערבי ואת מתנגדי המלחמה. הפסקת המלחמה היא אינטרס ברור של כולם – ישראלים ופלסטינים כאחד. רק כך נוכל להתחיל להשתקם מההרס ולפתוח בתהליך מדיני שבסופו תקום מדינה פלסטינית עצמאית. רק כך נשיג ביטחון ושלום.

עוד בנושא:

על רקע המלחמה בעזה: אלפים השתתפו בהפגנה לציון יום האדמה בדיר חנא