גלגלת, דלי, טלפון חכם ואי-סים. כך בונים "עץ רשת" בעזה. המטרה היא לאפשר לכמה שיותר אנשים גישה לאינטרנט – לא רק לשם תקשורת עם העולם שבחוץ, אלא גם כדי לשמור על קשר עם קרובי משפחה וחברים, לאתר נעדרים, לתאם פעולות חילוץ וסיוע, ולשמר את תחושת הקהילתיות שנקרעה לגזרים במלחמה.

מאז אוקטובר, עזה היא חור-שחור אינטרנטי. היקף התעבורה הרשתית צנח. לא נותרו ברצועה נקודות שידור בשל הפצצת תשתיות תקשורת, האפלה תקשורתית מכוונת והגבלת הגישה לחשמל. לפי המכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה, העוקב אחר הנעשה, החיבור לרשת ברצועת ירד משיעור של95% ב-6 באוקטובר לשיעור שנע בין 30% ל-1% מאז.

"השליטה הישראלית היא קפדנית: על חברות הסלולר הפלסטיניות מוטלות חסימות נרחבות. העזתים מתקשים להתחבר לרשת" – אומר מנולו לופיצ'יני, אחד ממובילי גזהווב (Gazaweb), פרויקט קולקטיבי שיזם הארגון האיטלקי "האגודה לסיוע וסולידריות" (ACS) הפועל ב-20 מדינות ברחבי העולם ומרכזו בעיר פדובה. הארגון מסתמך על הכישורים הטכניים של מתנדבים, אשר נאבקים לפרוץ את ההאפלה התקשורתית.

עזה היא רצועת אדמה צרה, בסך הכל 360 קמ"ר, הגובלת בישראל ובמצרים. תושבים ששוהים סמוך לגבולות ויש ברשותם כרטיס סים ישראלי או מצרי מצליחים אמנם להתחבר לאינטרנט, אך מדובר בבודדים. הרעיון של "עצי הרשת" נולד מניסיון לעקוף את המחסור בכרטיסי סים ובגישה לחשמל. "מאז 7 באוקטובר, נעשה בלתי-אפשרי להכניס לעזה כרטיסי סים רגילים. עם זאת, אפשר להשתמש באי-סים – גרסה וירטואלית של הכרטיס, המופעלת באמצעות קודר (קוד QR). בדרך כלל משתמשים בה תיירים ויזמים: הם קונים חבילות דאטה כדי להישאר מחוברים לרשת בכל עת, כולל בעת מעבר בין מדינות" – מסביר לופיצ'יני.

לאחר קמפיין גיוס כספים, הצליח גזהווב לשלוח את כרטיסי הסים הווירטואליים לעזה דרך הדוא"ל והוואטסאפ. הם מופעלים כעת על גבי תשתיות מצריות או ישראליות באמצעות טלפונים חכמים מתקדמים לאחר שהתשתיות העזתיות הושמדו. לאחר 7 באוקטובר, טלפונים חכמים אלה הפכו מצרך יקר-המציאות בעזה: בעליהם יכולים לפתוח נקודת גישה (הוט-ספוט) לעוד עשרות משתמשים. כדי לשדר למרחקים גדולים יותר, נחוץ להציב את הטלפון במקום גבוה, כך שהאותות שהוא משדר יעקפו מכשולים פיסיים. דליים וגלגלות משמשים להשגת מטרה זו: "אנחנו מנסים ליצור רשת נגישה יותר. רכשנו כעשרים אי-סים, המרוכזים כעת באזור דיר אל-בלח. אנחנו יוצרים קשרים עם אנשים בשטח בכוונה לשלוח כמותם לאזורים נוספים".

מכשול משמעותי נוסף הוא החשמל הדרוש לטעינת הטלפונים. לופיצ'יני מראה לנו סוללה ניידת שניתן להחזיק ביד אחת. יש לה כמה שקעי USB ופאנל סולרי מובנה. היעד הוא להכניס סוללות ניידות כאלה לעזה – משימה מורכבת נוכח הפיקוח הישראלי ההדוק על כל דבר הנכנס לרצועה. כל מה שעשוי לשמש להפקת אנרגיה – נבלם. לופיצ'יני: אנו "מקווים להכניס יותר מאלה, כדי שהעצים שלנו ילבלבו".

גישה לתקשורת ולמידע היא זכות יסוד שהאו"ם מכיר בה.  בנסיבות אחרות, סוכנויות או"ם מתערבות על מנת להבטיח את יישומה. צוות החירום לטלקומוניקציה פועל בדרך כלל להבטחת תקשורת טלפונית ואינטרנטית לארגונים הומניטריים ולאוכלוסייה האזרחית, תוך שימוש בציוד מקומי. במקרה של עזה, ציוד זה אינו זמין בשל המצור הישראלי.

אפשרות אחרת שעלתה היא שימוש בטכנולוגיית WiMax – סוג של רשת אלחוטית מועצמת לטווח ארוך. עם זאת, היא דורשת התקנת ציוד בולט בנקודה גבוהה. כאשר מל"טים ישראלים חגים בשמי עזה, התקנת ציוד זה עלולה לסכן את המשתמשים: הגג שישמש לו אכסניה עלול להפוך מטרה של חיל האוויר הישראלי.

לופיצ'יני: "בהיעדר התערבות ממסדית, אי-סים הוא הפתרון היעיל ביותר. אך זה בסך הכל פלסטר. דרושים משדרים אמיתיים, כפי שנעשה במקומות אחרים. בצ'יאפאס וברוג'אבה (דרום מקסיקו וכורדיסטן הסורית, בהתאמה – א"ט) לדוגמא, פרויקטים דומים התקינו רשתות מקומיות המספקות חיבור טלפוני ואינטרנטי".

גזהווב היא אמנם יוזמה סמלית בעיקרה – אך זו יוזמה פוליטית ופופולרית, המגייסת משתתפים ברצועת עזה ומחוצה לה. היא מספקת תמיכה כלכלית ל"גנני האינטרנט" – המפעילים המקומיים אשר "נוטעים" את העצים והופכים אותם נגישים. "גזהוו היא יוזמה סימביוטית, שיתופית וקהילתית", מסכם לופיצ'יני.

תרגום מאנגלית: אסף טלגם