פליטים מאפריקה חיים בישראל עם ילדיהם כעשרים שנה. רובם מאריתריאה ומסודן. הם נמלטו מדיקטטורות אכזריות, ממלחמות, מרצח עם וממעשי זוועה, שאילצו אותם לעזוב את בתיהם ואת ארצות מולדתם. זיכרון הבריחה מארצות המוצא ומסע הפליטות הקשה והטראומתי שעברו משפחותיהם הטביעו את חותמם גם על הילדים שהגיעו לכאן בגיל צעיר ועל אלה שנולדו בישראל.

בישראל חיים כיום 8,200 ילדי מבקשי מקלט מאפריקה. כמו הוריהם, גם הילדים הם חסרי מעמד, ורבות מזכויותיהם הילדיות הבסיסיות מופרות מדי יום. משפחותיהם מתמודדות עם קשיי פוסט-הגירה ועם מדיניות הדוחקת אותם לשוליים החברתיים והכלכליים. ההדרה של מרבית ההורים משירותי הבריאות והרווחה מדרדרת משפחות רבות למצוקה כלכלית וחברתית קשה אשר חושפת את ילדיהם למצבי סיכון.

דו"ח חדש של א.ס.ף (ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל) סוקר לראשונה תחומים רבים בחייהם של ילדי הפליטים ומבקשי המקלט,   משלב הינקות עד גיל 18. מהדו"ח עולה ששיעור גדול של ילדי מבקשי המקלט לומדים בהפרדה מגיל 3 ועד גיל 18. כמו כן מלמד הדו"ח ששיעור גדול של הילדים מוסללים לחינוך המיוחד, מה שמוביל לפגיעה חמורה בהזדמנויות החיים המונחות בפני הנוער. עוד מעלה הדו"ח: אי-ביטחון תזונתי בהיקפים גדולים, עיכובים התפתחותיים קשים, חיים בסיכון ובסביבה רווית גזענות, התפכחות כואבת עם ההגעה לבגרות ועוד.

הריכוז הגדול של ילדי הפליטים הוא בת"א-יפו, בה מתגוררים יותר מ-7 אלפים. בעיר "הליברלית" (כהגדרת ראש העיר רון חולדאי) קיימת הפרדה כמעט מוחלטת בין ילדי פליטים לילדים ישראלים. ההפרדה מתחילה כבר בגני הילדים העירוניים ונמשכת לכל אורך שנות בית הספר. ילדי הפליטים מרוכזים ברובם בגני ילדים ובבתי ספר נפרדים. לעיתים מוסדות החינוך הסמוכים יותר למגוריהם סגורים בפניהם ופתוחים כמעט אך ורק לילדי ישראלים. הילדים משובצים ברובם בארבעה בתי ספר יסודיים – קשת, גוונים, הירדן וביאליק. בבתי הספר אלה לומדים תלמידים מחמש שכונות שונות בדרום העיר: נווה שאנן, פלורנטין, התקווה, שפירא וקריית שלום – וכולם ילדי פליטים ומהגרים. אף לא ילד אחד של ישראלים לומד בהם.

ילדי הישראלים הגרים בשכונות אלו משובצים בבתי הספר האזוריים בשכונות המגורים שלהם: ביה"ס נופים בקריית שלום, ביה"ס הצומח בשפירא, ביה"ס דרויאנוב בפלורנטין וביה"ס הגליל בשכונת התקווה. באחרון משובצים גם ילדי פליטים. מעטים. ילדי הפליטים הגרים בשכונות אלה נאלצים רובם ככולם ללמוד בבתי הספר המופרדים. זאת למרות שעבור חלקם בתי ספר אלה מרוחקים יותר ממקומות מגוריהם. מדיניות ההפרדה הברורה של עיריית תל אביב-יפו באה, אם כן, במקרה זה לידי ביטוי ברור.

יצוין שילדי הפליטים בשנות חייהם הראשונות שוהים ברובם במסגרות יום פיראטיות המכונות "בייביסיטרים". מסגרות אלה מאופיינות בתנאים פיסיים המסכנים את שלום הילדים; תקינות נמוכה, חוסר תקשורת עם הילדים, חוסר בגרייה, תזונה לקויה, ליקויים בטיחותיים רבים וצוות לא מקצועי. לפני יותר מעשור, במאי 2013, קבע דו"ח מבקר המדינה, כי "בבייביסיטרים נמצאים הילדים בתנאים של הזנחה מתמשכת. הילדים שוהים בלולים במרבית שעות היום, ללא פעולות גרייה והעשרה; התנאים הפיסיים קשים – צפיפות, עזובה והזנחה; הטיפול, ההשגחה וסיפוק הצרכים ההתפתחותיים של הילדים לוקים בחסר, ומעכבים את התפתחותם הקוגניטיבית והמוטורית של הילדים".

עשר שנים לאחר מכן, ברוב המקרים והערים, שוהים ילדי הקהילה מלידתם ועד גיל 3 בבייביסיטר משעות הבוקר המוקדמות עד לשעות הערב המאוחרות. פעוטות רבים נמצאים במסגרת זו עם עוד 25 פעוטות, אך כאשר ההשגחה היא של שתי מטפלות בלבד – תת-תקינה האסורה בחוק.

לדברי א.ס.ף: "מסקנה אחת ברורה עולה מן הדו"ח: מדינת ישראל חייבת להתעשת ולתת לילדי הפליטים הגדלים בישראל מעמד של תושב שיקנה להם זכויות בסיסיות ועתיד. הם כאן, הם חלק מהחברה הישראלית, והם משתוקקים לתרום לה ולהיות שייכים אם זה רק יינתן להם. טובת החברה וטובתם שלהם מחייבים לילדים הזדמנות שווה ואמיתית לממש את הפוטנציאל שלהם ולבנות לעצמם עתיד".

עוד בנושא: https://zoha.org.il/121819