בתל–אביב יתקיים מחר (שלישי) דיון על אתגרי מדיניות התכנון ביישובים הערבים ביוזמת עמותת במקום. הדיון בהשתתפות סזאר יהודקין, מתכנן עמותת במקום; עו"ד תאופיק ג'בארין, מהוועדה המקומית עירון והמתכננת מורן אביב מעמותת סיכוי; ויתקיים בקרן רוזה לוקסמבורג, שדרות רוטשילד 11, החל מהשעה 18:00.

לקראת הדיון מסר יהודקין כי מדיניות התכנון עבור היישובים הערביים השתנתה מספר פעמים לאורך השנים, ובאופן כללי ניתן לחלק אותה למספר תקופות. בתקופה הראשונה, מראשית המדינה ועד שנות ה-70', הייתה הכרה בגלעין הבנוי של הערים והכפרים השונים כשטח המיועד לבנייה, כמעט ללא חלוקה לשימושי הקרקע וללא עתודות לפיתוח נוסף. התקופה השנייה נמשכה עד שנות ה-80', במהלכה נערכו תכניות שאמנם הרחיבו את השטח המותר לבנייה מסביב לגלעין היישוב כסוג של "מעגל שני לפיתוח", אבל  ללא התייחסות לאופי המקום, לבעלות הפרטית על הקרקע, לרצון התושבים או לצרכיהם. התכניות שנערכו באותן שנים היו חסרות כל חזון תכנוני וחייבו הכנתן של תכניות מפורטות לצורך הגדרת שימושי קרקע שונים וקביעת הוראות בינוי על מנת לקבל התרי בנייה.

בתקופה השלישית בשנות ה-90', במהלכן נערכו תכניות מתאר או תכניות מפורטות שנועדו במקרים רבים להכשיר בנייה קיימת ללא היתר, אבל לא פעם השאירו שטחים חקלאיים נרחבים לא מתוכננים במרכז היישוב. ההתייחסות של תכניות אלה למערכות תשתית ומבני ציבור הייתה חלקית בלבד ולרוב לא ניתן פתרון לנושא של חלוקה ורישום הקרקע. כמו בעבר, לא הייתה בתכניות אלה ראייה כוללת לגבי עתיד היישוב. בתקופה הרביעית, מסוף שנות ה-90' ועד לאחרונה, מקודמות תכניות מתאר "מעודכנות" לחלק גדול מהיישובים הערביים. גל התכנון בא בעקבות החלטות שהתקבלו על ידי ממשלתו של אהוד ברק, אשר נסמכו על עקרונות למדיניות חדשה כלפי האוכלוסייה הערבית שהחלו להתהוות עוד בזמן ממשלת רבין. המטרה הייתה להכין תוך שנים בודדות תכניות מתאר שיהיו תואמות לשנות ה-2000, ולכן נקבע כי שנת 2020 תהיה שנת היעד לכל התכניות. הליכי תכנון אלה נתקלו בבעיות רבות ולקו בחסר במובנים שונים: החל מתחזיות דמוגרפיות לא נכונות וחוסר התייחסות לקצב הפיתוח על קרקע פרטית, אשר הובילו לכך שלא הוגדרו מספיק קרקעות לבנייה למגורים; ועד להעדר שטחים לפיתוח כלכלי שיתרמו לכלכלה של התושבים והרשות המקומית כאחד.