חופשת הפסח במערכת החינוך מתקרבת לסיומה, ואיתה מתחדשים, כפי שצפו אנשי חינוך רבים, ניסיונותיהם של אנשי משרד האוצר לפגוע בתנאי העבודה של המורים. היעד הבא, אותו סימנו אנשי המשרד (אליהם הצטרפו אנשי המל"ל, שלעת משבר הפכו גם הם, ככל הנראה, אנשי מנהל חינוך) הוא ביטול חופשת הקיץ לשנת הלימודים תש"פ.

ניסיון זה מגיע לאחר שבמערכה קודמת בין האוצר לבין ציבור המורים, שהתחילה עם ההודעה על הפסקת הלימודים בבתי הספר ב-13 במארס, כשל האוצר במאמציו להגיע לתוצאה הרצויה מבחינתו. אנשי האוצר, בראשות מנכ"ל המשרד שי באב"ד, ביקשו תחילה, לפי דיווחים בתקשורת, להוציא את המורים לחל"ת, תוך תשלום 50% בלבד משכרם. לאחר שיוזמה זו נבלמה, העלה האוצר את הדרישה כי המורים יחזירו ימי לימוד על חשבון ימי חופשה עתידיים, תוך התעלמות גסה וניסיונות התנערות מניפולטיביים מהעובדה שעבודתם של המורים לא נפסקה כלל במשך התקופה המדוברת.

תחת לחץ כבד, לרבות איומים מפורשים כי ייעשה נגד המורים שימוש בצווי חירום, הסכימה הסתדרות המורים לחתום על הסכם להפסקת הלמידה מרחוק ולהחזרת ימי הלימוד בקיץ. ארגון המורים העל–יסודיים סירב לקבל את ההסכם ולהפסיק את הלמידה. קול זעקה מוצדק מצד הורים שמחו על ההחלטה לעצור את ההוראה מרחוק, אילץ את האוצר לשוב לשולחן המשא ומתן ולהכיר בלמידה מרחוק.

חשוב להדגיש, שמבחינת האוצר השאלה כלל אינה פדגוגית. הדבר האחרון אשר מעסיק את אנשי האוצר הוא מידת הפגיעה שחוו וחווים התלמידים מבחינה לימודית. שאם לא כן, לא היה מבקש לעצור את הלמידה מרחוק בטענה שזו אינה אפקטיבית. מבלי להיכנס לשאלה האם ניתן לכמת את החשיבות, מבחינת התלמידים, בשמירה על שגרה או על מתח לימודי במהלך תקופה משברית כזו, לא ברור על אלה נתונים הסתמכו אנשי האוצר בטענה שלמידה זו אינה אפקטיבית, או מתי הספיקו לאסוף ולנתח אותם. אנשי האוצר ודובריהם בתקשורת אפילו אינם מנסים להסוות את הדרישה לפגיעה בתנאיהם של המורים בצורך להשלים חומר לימודי כזה או אחר. המטרה, אותה מבקש משרד האוצר להשיג, היא כפולה: מטרה אחת, בעצם משנית, היא לשחרר את הורי התלמידים במהלך חודשי הקיץ מהדאגה למצוא עבורם מסגרת שתאפשר להורים לצאת ללא קושי לעבודה. המטרה השנייה, המשמעותית יותר, היא יצירת תקדים אשר יאפשר פגיעה עתידית בימי החופשה של המורים, אשר מעוגנים בהסכמים קיבוציים.

מעבר לזלזול שמפגין כאן במשתמע האוצר כלפי עבודתם של המורים, זלזול השולל ממנה כל ממד ערכי או פדגוגי ומרדד אותה לשמרטפים מסובסדים מטעם המדינה, עולה השאלה: מטעם מי אמור להגיע הסבסוד הזה? האם החשבון על ההוצאות עקב המשבר הכלכלי יוגש למורים? הרי ציבור המורים סובל ממילא, גם בימי שגרה, מתנאי העסקה נחותים בהשוואה לעמיתיהם ממדינות OECD. כמו כלל העובדים, נפגעו המורים לאורך שנים מהמדיניות הכלכלית הקניבליסטית שמוביל משרד האוצר; או שהחשבון יוגש לאלה שהובילו את מדינת ישראל למצב בו אין היא ערוכה למשבר הקורונה, ונכנסה אליו עם מערכת בריאות ציבורית מצומקת, אשר בקושי רב מספקת את צורכי כלל אזרחיה בימים כתיקונם.

המורים, בניגוד לטענות המגמתיות שמשמיעים בתקשורת אנשי האוצר או דובריו בהתנדבות, נפגעים גם הם כתוצאה ממשבר הקורונה. עצם תשלום שכר עבודתם נמצא תחת איום מראשיתו של המשבר. תוספות שונות, להן הם זכאים בשל ליווי פעילויות שונות, נפגעו כתוצאה מההשבתה הכפויה. למרות הטענות החוזרות ונשנות כאילו מקום עבודתם מובטח, כבר החלו להישמע זמירות על קיצוצים בשעות עבודה ובתקנים – כלומר פיטורים. יתרה מכך – כפי שמסתבר – נאלצים עתה המורים להיאבק על עצם רעיון השכר עבור עבודתם.

בחסות המשבר, במיטב המסורת של "דוקטרינת ההלם", מבקש עתה משרד האוצר להשתמש בהזדמנות שנקרתה בדרכו על מנת לערער את מעמדה של חופשת הקיץ. הקמפיין המתוזמר (וכאמור, השקרי ברובו) בתקשורת המסחרית נגד המורים, בטענה כי בעת הזאת עליהם להפגין מנהיגות ולעבוד בהתנדבות מתוך תחושת שליחות, נועד לתכלית אחת – החלשת כוח העמידה הציבורי של המורים נגד הגזרות הללו. זאת מתוך רצון ליצור תקדים שיאפשר בעתיד פגיעה מקיפה וקבועה בזכויות, אותן השיגו המורים ביזע ובדמעות (ובמקרים מסוימים, כתוצאה מהאלימות הגואה כלפי מורים, גם בדם).

נוסף לכל האמור לעיל, אין לפסול על הסף את האפשרות שהאיום בביטול חופשת הקיץ הוא פרובוקציה. מטרת האוצר היא לנסות לדחוף את הסתדרות המורים ואת ארגון המורים העל–יסודיים לפתוח בשביתה, וכך, למצער, לאפשר למשרד האוצר להימנע מתשלום שכר המורים בזמן חופשת הקיץ. סכנת "בלוני ניסוי" מעין אלו עלתה בעבר. בהודעת ארגון המורים מ-19 במארס נאמר: "ישנם לא מעט גורמים שמנסים להכניס אנדרלמוסיה במערכת החינוך ובין המורים לבין עצמם ע"י הפרחת שמועות, דיווחים כוזבים בתקשורת וחצאי אמיתות".

מול המניפולציות של האוצר ומול הקמפיין התקשורתי שלו שמטרתו לגרום למורים לחוש בושה בכך שהם עומדים על זכויותיהם, יש מקום לקריאה חד משמעית: האחריות לשיקום המשק אינה מוטלת לפתחם של המורים או של כל ציבור עובדים אחר. האחריות לכך מוטלת על הממשלה, שלצורך השיקום תאלץ לשלוח את ידה אל כיסיהם של אלה שקצרו את הרווחים ממדיניותה ההרסנית בעשור האחרון – בעלי ההון.

אדם אלי

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך" – מיוחד למשבר הקורונה