כולם מדברים על "תוכנית יציאה", המדקדקים במצווה אף מוסיפים: "תוכנית אסטרטגית ליציאה ממשבר הקורנה". בדוברים: גנרלים, מומחים ומומחים מטעם עצמם, נציגי ועדות ומשרדי ממשלה, פרשנים בכירים – "תוכניות היציאה" אופנתיות עד מאוד.

באנדרלמוסיה הממלכתית השוררת בטיפול בקורונה בניצוחו של ראש ממשלת המעבר, בנימין נתניהו, ועדות קמות, מסגרות קיימות מתפרקות מכל תוכן (כגון רח"ל – רשות החירום הלאומית של משרד הביטחון), ומסגרות אחרות שנשכחו זה מכבר, כמו המועצה לביטחון לאומי (מל"ל), קמות לפתע לתחיה. הכל, כצפוי, על טהרת הגברים – בעדיפות קצינים בכירים במילואים, ללא נשים וללא ערבים (ר' ידיעה בעמ' 10 בגיליון השבוע של "זו הדרך"). המשותף לוועדות, לפוליטיקאים, לבעלי ההון, לפקידים הבכירים (ואין לשכוח את משרד האוצר ואת בנק ישראל) הוא הנפנוף ב"דאגה למשק". למשק הקפיטליסטי יש להדגיש.

ודאגות יש למכביר. בראש ובראשונה האבטלה המעמיקה. כמעט 26% מכוח עבודה בישראל מחוסר עבודה, וזאת על פי נתונים שפרסם השבוע שירות התעסוקה. מתחילת מארס ועד תחילת השבוע נרשמו כ-936 אלף דורשי עבודה חדשים – כ-90% מהם בחל"ת, 10% פוטרו. מתחילת אפריל הקף הפיטורים בעלייה: 87 אלף נרשמים חדשים. המספר הכולל של דורשי העבודה הפעילים בישראל – למעלה ממיליון עובדות ועובדים.

אלה שיעורי אבטלה ללא תקדים במדינת ישראל, שאף אינם מביאים בחשבון את רבבות מהגרי עבודה, הפליטים ומבקשי המקלט שאיבדו את מקומות עבודתם. הם אינם זכאים לדמי אבטלה ולכן "לא נספרים". גם כ-150 אלף פועלים פלסטינים המועסקים בישראל שקופים – אף הם לא זכאים לדמי אבטלה. אמנם פלסטינים ומהגרי עבודה משלמים לביטוח הלאומי, אך אינם מבוטחים נגד אבטלה.

ועוד לא דיברנו על מאות אלפי העצמאים (כולל העובדים המכונים "פרי–לנסרים"), המעסיקים הקטנים והבינוניים, שנקלעו אף הם למשבר כלכלי עמוק ואינם זכאים לדמי אבטלה. בניגוד לעובדים המאורגנים בהסתדרות, שהכנסותיהם נפגעו בעקבות אבטלה עקב פיטורים או הוצאה לחל"ת, העצמאים מפגינים, מוחים ואף משיגים הישגים (ר' ידיעה בעמ' 10 בגיליון השבוע של "זו הדרך").

מה אין בכל "תוכניות היציאה" המוצעות? אין התייחסות עמוקה לבעיותיהם הכלכליות והחברתיות של 90 אחוזים מהאוכלוסייה. אין כל מענה לשאלות כגון שיקום רמת ההכנסה, שמירת רמת החיים, תשלומי מסים, ארנונה, דמי שכירות, חשמל, מים, משכנתא, תשלומי הורים ועוד. אין זה מקרי שמאות מומחים, כלכלנים ופקידים בכירים "שכחו" את העם. הרי גם נתניהו, נשיא המדינה ריבלין ושר הבריאות ליצמן "שכחו" את ההוראות שבעצמם הפצירו לקיימן.

מול השיכחה השלטונית חיוני להציב תוכנית יציאה חברתית המנוגדת תכלית הניגוד לתוכניות הניאו–ליברליות שרוקחות האליטות, ממש בימים אלה. בראש ובראשונה נדרוש פיצוי מלא ("100% ולא שקל פחות") על אובדן ההכנסות של השכירים, המובטלים, הגמלאים, העובדים והעצמאים. שנית, נפעל לכינון חזית רחבה ונחושה שתציב תוכנית זו בראש סדר היום הציבורי ותיאבק למימושה.

הרשימה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך" – מיוחד למשבר הקורונה