הסכמה על עסקת חטופים עם החמאס ברצועת עזה עדיין לא בהישג יד. לדאבוננו הם ימשיכו להינמק בשבי. העסקה היא דילמה אמתית. בלוגיקה, היא מצב שבו ישנן שתי חלופות שקולות בחשיבותן, אך אי אפשר להשיג את שתיהן יחד וחייבים, למרות הקושי, לבחור ביניהן. ממשלת ישראל קבעה, קבל עם ועולם, שמטרות המלחמה הן חיסול החמאס ושחרור החטופים והשבויים. חמאס מצדו דורש הפסקת המלחמה ושחרור עצורים שנחטפו במהלך ההתנגדות לכיבוש. אם אפשר היה לחסל את חמאס (כאן "לחסל" אינו מושג חד-משמעי) וגם לשחרר את החטופים בחיים – לא הייתה זו דילמה.
ההצעות לשחרר בשלבים מקצת מהחטופים ולהפסיק להילחם למעט זמן חשודות בעיני שני הצדדים. הן מושכות זמן ואינן ממלאות אחר התנאים של שני הצדדים. מה יהיה אחרי ההחלפה? למה שחמאס יסכים להמשך המלחמה בלי חטופים? השבוע נשמעו דיבורים על פעימת שחרור אחת – אבל תמורת מה? ישראל אינה מוכנה להפסיק את המלחמה עכשיו ואינה מוכנה לשחרר את העצורים כולם תמורת החטופים כולם. השרים סמוטריץ' ובן גביר מאיימים לנטוש את הממשלה (אבל מה יעשו מחוץ לממשלה?); השר ללא תיק אייזנקוט משמיע קולות של עזיבת הממשלה (מה יעשה בלי גנץ?); ולפיד כבר מוכן לתמוך בראש הממשלה נתניהו (עם סמוטריץ' ובן גביר, או במקומם?). במצב עמום זה, מה הפלא שאין התחדשות של המחאה ההמונית נגד ממשלת הימין? הרי מי שאמור להילחם נגדה נמצא בה או שואף להצטרף אליה.
הימין הקיצוני אינו שולי
הימין הקיצוני בישראל כבר בחר. הוא מוכן להקריב את החטופים ואת החיילים למען "חיסול החמאס". זה האגף בממשלה שדרש מוות לפלסטינים וטיהור הרצועה מערבים; זה האגף שרקד בבנייני האומה וגייס גרעיני מתנחלים להקמה מחדש של התנחלויות בעזה; זה גם האגף שמנסה למנוע הכנסת מזון לתושבי עזה הרעבים.
אך אגף זה בממשלה אינו בטל בשישים. הוא כולל: כשליש (12!) משרי הליכוד, אנשיהם של סמוטריץ' ובן גביר ואף כמה מהמנהיגים החרדים. לאגף זה נודעת השפעה גם בקרב מקצת ממשפחות החטופים והשבויים, והוא מנסה לדבר גם בשמם. למגמה זו ישנם שותפים בקרב הקצונה הבינונית בצבא: זו השורפת בתים (ר' ידיעה שפרסם כתב "הארץ", יניב קובוביץ, ב-1 בפברואר), מתירה לחייליה לנקום ולהפגין למען התנחלות ברצועה. המגמה חדרה אף למחלקת המבצעים של הצבא והחלה לנהל בערוץ טלגרם לוחמה פסיכולוגית להשמדת פלסטינים. מפקד היחידה הזאת הודח (יניב קובוביץ, "הארץ", 4.2).
מרכיב זה בפוליטיקה הישראלית כבר הכריע בדילמת החטופים. הוא מוכן להקריב אותם למולך הטרנספר, ההתנחלות והסיפוח. תמונת הניצחון שלו היא נשיקת מוות לאגף הפרגמטי בממשלה ובחברה. התבטאויותיו כבר הובילו את ישראל אל אולם בית הדין הבינלאומי לצדק בהאג; גרמו לארה"ב ולקנדה להחרים מתנחלים אלימים ולבריטניה לומר שתכיר במדינה פלסטינית; ואף דרבנה את האיחוד האירופי לדון בהכרה במדינה פלסטינית. ביבי תקוע על קרני הדילמה: תזוזה קלה לא נכונה – והעסק מתפרק והוא עף מהכיסא.
השמאל העקבי מכיר בדילמת החטופים וסבור שאין מנוס אלא להכריע בה. החטופים הם חיילים שנשלחו בידי מדינתם ונשבו; הם אזרחים זקנים, נשים וילדים, שנחטפו בניגוד לכל חוקי המלחמה. שלא כבימין, השמאל העקבי רואה במאבק נגד הכיבוש מאבק לגיטימי לשחרור לאומי. לכן הוא רואה בחברי הארגונים הפלסטינים אסירים או חטופים (אלפי פלסטינים עצורים למשל במעצר מנהלי מבלי שהועמדו לדין). ברי לנו, לפעילי השמאל העקבי, שמדינה ואף ארגון הנאבק לשחרור לאומי ישאפו לשחרר את הכלואים שלהם.
הפעולה המפורסמת של הפריצה לכלא עכו במאי 1947, בעת השליטה של האימפריאליזם הבריטי בארץ, היא דוגמא מצוינת לשחרור טרוריסטים בכוח בידי חבריהם. בפעולה זו היו הרוגים בין התוקפים ובין המשוחררים. משתתפי הפעולה שנתפסו הוצאו להורג בתלייה. אנשי הלח"י נקמו את תליית חבריהם בתליית חיילים בריטים. במסגרת הסכם יום שישי הטוב בצפון אירלנד שיחררו הבריטים כ-500 עצירים (שכונו טרוריסטים) של השין פיין. אגב, חבריהם של אותם עצירים הרכיבו את הממשלה בחבל זה לאחר זכייתם בבחירות.
תורת המחירים הישראלית
בישראל יש "תורת מחירים" המשווה בין מספר ההרוגים, הנשבים והמשוחררים הישראלים והפלסטינים. עד כה, מספר ההרוגים הישראלים הוא כ-1,400 לעומת יותר מ-27 אלף פלסטינים. לגבי שחרור החטופים, ישנם הטוענים שמספר המשוחררים או חשיבותם אינם פרופורציונליים ולכן לא הוגנים. זו טענה מעולם המסחר.
מומחים לתורת המשחקים הראו, שבעסקות החטופים דרשו הארגונים הפלסטינים להחזיר הביתה את כל עציריהם תמורת החטופים שבידיהם. זו בקשה מתקבלת על הדעת: כל צד רואה בעציריו את בניו ורוצה אותם בחזרה. בעבר, כשהיו חטופים מעטים, שחררה ישראל מספר גדול יותר של עצירים גם עבור חטוף אחד.
כזכור, בעסקת חילופין בין ישראל לבין ארגון חמאס, שנחתמה באוקטובר 2011, שחררה ישראל 1,027 אסירים ביטחוניים ועצירים, בהם 450 אסירי חמאס ש-280 מהם נשפטו למאסרי עולם על תכנון וביצוע פיגועי טרור ורצח תמורת החזרתו של חייל צה"ל בודד – החטוף גלעד שליט.
העקרון שאנחנו מאמצים הוא לכן – כולם עבור כולם. מרואן ברגותי הנמצא בכלא הישראלי מאז 2002 יכול להיות, אולי, נלסון מנדלה של מחר. אבל אנחנו גם קובעים שלא די בשחרור עצורים. הטענה שהמשוחררים יחזרו לסורם כוללת כהנחה נסתרת, שאחרי ההחלפות יקרה שוב רק מה שהיה: הסיבוב הבא של הסכסוך. אנחנו דורשים שינוי. לכן אנו טוענים שלא די בהפסקת אש ובשחרור חטופים. שני הצדדים חייבים לעבור מפתרון צבאי לפתרון מדיני: להכיר זה בזה ולהתחיל מו"מ לפתרון של שלום בין שני העמים. שחרור העצורים והחטופים אכן יהיה עקר אם לא יצמח ממנו משהו שונה.
עוד בנושא: https://zoha.org.il/127181
