ישראל כבשה את רצועת עזה ב-7 באוקטובר 2023 לאחר הטבח בו רצח החמאס, תוך יממה, כ-1,200 ישראלים ואזרחים זרים וחטף יותר מ-250 בני אדם כולל קשישים, נשים וילדים מבתיהם או ממקומות עבודתם. ביום זה החל כיבוש עזה השלישי בתולדותיה של מדינת ישראל. הראשון החל במלחמת סיני-סואץ באוקטובר 1956, השני – במלחמת "ששת הימים" ביוני 1967.

בכיבוש הנוכחי, ישראל הרשמית אינה מגדירה עצמה "מעצמה כובשת" וזאת בטענה שהיא פועלת "על פי הדין הבינלאומי". בסרבה להגדיר את שליטתה ככיבוש, מסרבת ישראל לקחת אחריות לגורלם של שני מיליון פלסטינים. אבל מייד עם פרוץ הקרבות החלה "לעצב" את עתידה של הרצועה.

קודם כל, בהרג המוני של תושביה – יותר מ-36 אלף בעת כתיבת המאמר (עוד אלפים "נעדרים" מתחת להריסות בתיהם). שנית, בהרס מכוון ושיטתי של בתים, מוסדות ציבוריים, עיריות, אוניברסיטאות, מוסדות תרבות ומקומות עבודה. ושלישית, בגירוש מבתיהם של כ-1.8 מיליון תושבים (רובם פליטים ובני פליטים מ-48') וריכוזם במחנות אוהלים בדרום הרצועה.

אך לא פחות חשוב: שבועות ספורים לאחר תחילת המלחמה, החלה ישראל להקים בשטח רצועת עזה "רצועת ביטחון". זו רצועה ברוחב של כקילומטר, המתפרסת לאורך כל הגבול עם ישראל שאורכו כשישים ק"מ. ברצועה הוקמו עמדות צבאיות ואמצעי תצפית ונסללו דרכים. על פלסטינים – כולל אלה שגרו בשטח זה לפני המלחמה או שעיבדו שם שטחים חקלאיים – נאסר להיכנס. מדובר בהפקעה של כ-16% משטח הרצועה, שרובו שימש לגידולים חקלאיים ולדיור.

האו"ם כבר הבהיר שהקמת הרצועה היא הפרה בוטה של הדין הבינלאומי ושל חוקי המלחמה, אבל ישראל בשלה. להזכירנו, עוד לפני המלחמה הגביל הצבא שהות של פלסטינים בשטחים הנמצאים עד מרחק של כ-300 מטרים מהגדר (בתוך רצועת עזה, כמובן) והגדיר אותם "אזורים אסורים בכניסה".

על פי ארגון בצלם, ישראל מעולם לא הודיעה רשמית על מדיניות "אזורים אסורים לכניסה" וגם לא טרחה להבהיר לפלסטינים לאיזה שטחים בדיוק נאסר עליהם להגיע. הצבא הישראלי אכף איסור זה באמצעות הוראות פתיחה באש. אלה התירו ירי בפלסטינים שנכחו בשטחים אלה – גם אם לא סיכנו איש. מאז יישום "תוכנית ההתנתקות" בספטמבר 2005 ועד 6 באוקטובר 2023 (לא כולל סבבי הלחימה הרבים), נהרגו באזורים אלה לפחות 88 פלסטינים שלא השתתפו בלחימה.  איסור השהיה נאכף בידי הצבא גם באמצעות ריסוס הסברה של גידולים הסמוכים לגדר.

בסוף נובמבר 2023 אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו למזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן, כי בתום המלחמה מתכוונת ישראל לכונן "רצועת ביטחון עמוקה" ברצועת עזה. חבר הקבינט המדיני-ביטחוני והשר דאז, גדעון סער, צייץ באותה עת: "עזה חייבת להיות יותר קטנה בסוף המלחמה וצריך להיות שטח שהוא רצועת ביטחון ומי שנכנס אליו מיורט. מי שפותח במלחמה נגד ישראל חייב להפסיד שטח".

בתחילת מרס סיים צבא הכיבוש את הביתור המתוכנן של רצועת עזה לחלק צפוני ולחלק דרומי באמצעות סלילת כביש ממזרח למערב. כביש זה ראשיתו באזור בארי וסיומו בחוף הים. צילומי לוויין, שפורסמו ב"כאן חדשות", מראים את סלילת הכביש מתחילת העבודות בפברואר ועד לסיומן כעבור חודש. מעדויות תושבים עולה, שכל פלסטיני המנסה לחצות את שטח ההפרדה הזה צפונה או דרומה – דינו מוות.  

בחזרה לעתיד?

הרג המוני, הרס רבתי, השתלטות על קרקעות ומחיקת מוסדות הציבור של הפלסטינים גירו את תיאבונם של חוגי המתנחלים-המשיחיים שבשלטון. מאז הכנס שנערך ב-28 בינואר בבנייני האומה בירושלים בכותרת "לניצחון ישראל – חוזרים לחבל עזה וצפון השומרון", ההכנות לחדש את ההתנחלויות בשטח הכבוש אינן פוסקות. כזכור, עם משתתפי הכנס נמנו 11 שרים ו-15 ח"כים.

השתתפו בכנס: שר אוצר בצלאל סמוטריץ', השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שר התרבות והספורט מיקי זוהר ושר התיירות חיים כץ. במהלך נאומו של בן גביר, צעקו לעברו: "טרנספר", והוא השיב: "צריך לעודד אותם ללכת מכאן". בכניסה למתחם האירוע חילקו המארגנים לבאי הכנס דפי רישום ופרטים ליצירת קשר לצורך הצטרפות להתנחלויות המתוכננות בעזה: גרעין "חסד לאלפים" בין כרם שלום לרפיח; גרעין שערי חבל עזה; גרעין מעוז; גרעין עוז חיים; וגרעין העיר עזה (!). למחרת הכנס, ההתייחסות של העיתונות הממסדית ל"גרעיני ההתיישבות" הייתה לעגנית.

אבל ההכנות נמשכות. אחת ממשתתפות הכנס בבנייני האומה, ח"כ לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית), הצהירה בריאיון ששודר בערוץ הכנסת ב-9 באפריל: "נעשית עבודה אינטנסיבית במשרדי הממשלה כדי לקדם את ההתיישבות בעזה. זהו החזון האופטימי של המלחמה: חידוש ההתיישבות". מאשרר עובדה זו הזימון למפגשים של חברי ה"גרעינים" במהלך חול המועד פסח בעוטף, לרבות בקרבת קיבוץ בארי החרב.

סון הר־מלך פעלה להשלמת המהלך בהכללת התנחלויות בדרום הר חברון בשטח השיפוט של רמת הנגב , זאת כדי שהן ייהנו מהתקציב של הרשות לפיתוח הנגב. רשות זו, הפועלת מתוקף חוק, נהנית מתקציב שנתי של 60 מיליון שקל המיועדים להשקעה בחינוך, בתרבות, ברווחה, בתיירות ובפיתוח כלכלי. סון הר מלך חותרת לשנות את החוק כך שתקציבים המיועדים לנגב יופנו גם להתנחלויות בשטחים הכבושים.

אמנם טרם הוקמה ברצועת עזה התנחלות חדשה, אבל שמה של התנחלות במרכז הרצועה, שחדלה להתקיים ב-2005, הונצח כבר בידי צבא הכיבוש. לפי "הארץ" (19.4), תמונות לוויין ותצלומים שפורסמו ברשתות החברתיות מצביעים על בנייה ופיתוח נרחבים בשני מוצבים שצה"ל מקים ברצועת עזה, סמוך לאותו כביש אסטרטגי החוצה את הרצועה.

בצבא רואים בהקמתם של מוצבים אלה ב"מסדרון נצרים" מתווה לטווח ארוך, שכן המסדרון כולו נועד להישאר. בלב המסדרון נמצא כביש נצרים, המבתר את הרצועה. המוצבים שהוקמו לאורך כביש זה נועדו לאפשר לצה"ל לשלוט בתנועת פלסטינים מהדרום לצפון ולצאת לפעילות באזורים שונים של הרצועה. המוצבים מוקמו בנקודות המפגש של כביש נצרים עם שתי דרכים מרכזיות, שדרכן נמלטו מאות אלפי פלסטינים מצפון הרצועה לדרומה בשלבים מוקדמים יותר של המלחמה. מוצב אחד ממוקם במפגש של כביש נצרים עם דרך סלאח א-דין, והשני  – במפגש של הכביש עם דרך החוף א-רשיד.

האם מעבר למתקנים הצבאיים המוקמים אכן יוקמו (שוב!) התנחלויות ברצועת עזה? ובכלל, כמה זמן יימשך הכיבוש הנוכחי? אין ביכולתנו לתת מענה לשאלות אלה. אבל אם להסתמך על ניסיון העבר, שני הכיבושים הקודמים (שהחלו ב-1956 וב-1967) נסתיימו בפינוי.

הכיבוש שנמשך חמישה חודשים…

ב-26 ביולי 1956 הכריז מנהיג מצרים, גמאל עבד אל נאצר, על הלאמת תעלת סואץ שנשלטה בידי בריטניה. עם השבת התעלה לריבונות מצרית, רקחו שתי מעצמות אימפריאליסטיות בדעיכה, בריטניה (שעד 1948 שלטה בארץ) וצרפת, קומבינה שעיקרה: הפלת משטרו של נאצר והשבת השליטה בתעלה לידיהן. לשם כך הן חברו לממשלת בן-גוריון בישראל.

ממשלת בן גוריון אצה-רצה להגן על האינטרסים הזרים, תוך קידום יעדים כיבוש משל עצמה. בין 22 ל-24 באוקטובר 1956 כינסו הצרפתים מושב משולש וחשאי כדי לדון עם עמיתיהם בקנוניה הצבאית נגד מצרים שעיקרה – פתיחת מלחמה ("מבצע קדש") בה היו שתי המעצמות הקולוניאליות מוכנות להיחלם עד החייל הישראלי האחרון.

צה"ל אכן פתח במתקפה ב-29 באוקטובר, בסיוע צרפת ובריטניה. תוך שמונה ימים כבשה ישראל את חצי האי סיני ואת רצועת עזה, זו שלפי תוכנית החלוקה מ-1947 אמורה הייתה להיות חלק מהמדינה הפלסטינית שלבסוף לא הוקמה. בסיום המלחמה הכריז בן גוריון על "השבת חלקי מולדת ושחרורם". בן גוריון דיבר פומבית על "תחיית ממלכת ישראל" ועל השתלטות על שדות הנפט שבסיני והובלת הנפט משם לבתי הזיקוק במפרץ חיפה. במקביל הוטל ממשל צבאי על רצועת עזה. אז חיו ברצועת עזה מאות אלפי פליטי הנכבה מ-1948. הרצועה סופחה למדינת ישראל.

ננקטו אז אף צעדים מעשיים לסיפוח כלכלי ומוסדי של הרצועה. תחת הממשל הצבאי נקבע בין היתר כי יצוא התוצרת החקלאית העזתית ייעשה דרך נמל חיפה, הוקמו לשכות עבודה לתושבי המחנות, נסגרו מוסדות מצריים ועוד. אך החלום המשיחי הזה התפוגג כעבור חמישה חודשים. בלחציהן של ארה"ב וברית-המועצות ולאחר החלטת האו"ם בדבר נסיגת כוחות צה"ל מהשטח המצרי ומהרצועה, שקיבלה את תמיכתן של 74 מדינות ורק שתיים התנגדו לה, במרס 1957 פינה צה"ל את כל השטח הכבוש. כעבור חודש נפתחה תעלת סואץ מחדש – תחת ריבונות מצרית מלאה. כך הסתיים הכיבוש הראשון בקול ענות חלושה.

… והכיבוש שנמשך 38 שנה

כיבושה השני של רצועת עזה החל במלחמת ששת הימים ביוני 1967. הוא הסתיים כעבור 38 שנה ביישום "תוכנית ההתנתקות" של ממשלת שרון, בה כיהן נתניהו כיהן כשר האוצר. הפינוי בוצע בין 15  באוגוסט ל-12 בספטמבר 2005. עקב התכיפות הגוברת של התקפות על מתנחלים ברצועה ועל חיילי הכיבוש בשילוב התנגדותם המוצהרת של יחידות מילואים ובהן טייסים וצנחנים, החליטה ממשלת שרון על החזרתם לישראל של כל המתנחלים והחיילים ששהו ברצועה. פונו 22 ההתנחלויות שהוקמו בשטחה וצה"ל חזר לקו הירוק מ-4 ביוני 1967. כן פונו ארבע התנחלויות מצפון הגדה שתחת כיבוש ישראלי. שרון הצהיר אז שהתוכנית זכתה בתמיכתו הפעילה של הממשל האמריקאי. לפי אותה תוכנית, לישראל נשמרה "השליטה הביטחונית המלאה באוויר ובים".

אך בתוכנית וביישומה לא שותפה הרשות הפלסטינית, למרות שלפי ההסכמים שחתמה ישראל עם אש"ף אמורה הייתה זו להיות הריבון בשטח שפונה. לא נערך אז דיון מסודר מקדים עם מערכת הביטחון לגבי התוכנית וצה"ל לא היה שותף בתהליך קבלת ההחלטה. גם הקבינט המדיני-ביטחוני לא היה שותף מלא להחלטה, שנתקבלה ב"פורום החווה" (הכוונה לחוות משפחת שרון) ובהתייעצות עם קציני צה"ל שהיו מקורבים לראש הממשלה.

כעבור שנתיים, ב-2007, בעקבות השתלטות על הרצועה שביצעה תנועת החמאס באמצעות הפיכה, הכריזה ישראל על מצור הנמשך עד ימינו, ימי המלחמה העקובה מדם. 17 שנות המצור לא מנעו מממשלת נתניהו לטפח את התנועה הפונדמנטליסטית האחראית לטבח באוקטובר האחרון. זאת, בניסיון מוצהר של ישראל ושל חמאס, למנוע הקמת מדינה פלסטינית בכל השטחים שנכבשו בידי ישראל ביוני 1967.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/129077