מאת אפרים דוידי

ב-30 במרס 2010 מצוין מלאות 34 שנה ליום האדמה – אירוע המחאה הפוליטי ההמוני הגדול של הערבים-הפלסטינים אזרחי ישראל.

לקראת יום האדמה, הפנתה מערכת "זו הדרך" לכומר ד"ר שחאדה שחאדה, שנמנה עם מנהיגי יום המחאה המקורי ב-1976 והמכהן כסגן יו"ר חד"ש מזה שנים רבות כמה שאלות. הכומר שחאדה (70) עוסק בשנים האחרונות, בצד פעילותו הפוליטית, בקידום הדיאלוג הבין-דתי למען השלום מטעם הכנסיה האפיסקופלית.

לזכותו של הכומר שחאדה היסטוריה של שילוב חובותיו כמנהיג רוחני עם אקטיביזם פוליטי. החודש לפני 34 שנים, היה זה האב שחאדה, אשר בכהנו כיו"ר הוועד להגנה על האדמות הערביות בישראל, הנהיג, יחד עם אחרים, את המחאה ההמונית המאורגנת הגדולה של הציבור הערבי.

האב שחאדה סיפר, כי השביתה הארצית ב-30 במרס 1976 תוכננה כמחאה שקטה נגד תוכנית הממשלה להפקיע למעלה מ-20 אלף דונמים של קרקעות, המצויות רובן בגליל, אך גם בנגב ובמשולש.

ההפקעה של מרבית הקרקע הפלסטינית הייתה מאפיין בולט של הגישה המפלה של הממסד הישראלי כלפי האוכלוסייה הערבית, או כפי שאומר הכומר שחאדה: "קודם גירשו 750 אלף איש, אישה וילד מאדמותיהם, ולאחר מכן, הממסד הישראלי דאג להפקיע את אדמותיהם".

ב-1976, החליטה הממשלה להפקיע עוד קרקעות של הערבים בגליל, בנגב ובאזורי המשולש הקטן, בהם נותרו אוכלוסיות פלסטיניות נכבדות. הממשלה ייחסה חשיבות קריטית להפקעה וגם למחאה נגדה, ולכן הגיבה לשביתת המחאה המאורגנות בשיגור כוח צבאי ומשטרתי רב. וכך, מה שהחל כמחאה ארצית שקטה, הסתיים במותם מירי של שוטרים של שישה אזרחים לא חמושים בסחנין, בעראבה, בכפר כנא ובטייבה. רבים אחרים נפצעו ואחדים נותרו נכים.

לפגישה הראשונה להכנת המחאה, שהתקיימה בחיפה ואורגנה בידי מק"י (או בשמה הרשמי אז: רק"ח  – הרשימה הקומוניסטית החדשה), הוזמנו 25 אנשים, על מנת לדון באסטרטגיות התנגדות לתוכניות הממשלה להמשיך ולהפקיע קרקע פלסטינית. אחד הנוכחים היה הכומר שחאדה משפרעם, אז בן 36, שלא נמנה עד אז עם שום תנועה פוליטית. מדוע התגייס?

שחאדה: "אני כומר, ואני מאמין שכומר צריך להבין את כאבם של האנשים. זה מכאיב לאנשים, כאשר אדמתם נלקחת מהם. זה כאילו חלק מגופם נלקח. זה מכאיב מאוד… האמונה שלי לא אפשרה לי לעמוד מהצד".

התנועה הציבורית נגד ההפקעה המתוכננת צברה תאוצה. היוזמים הזמינו לפגישה השנייה את ראשי המועצות המקומיות בגליל ובמשולש, שיישוביהם סומנו להפקעת אדמתם במסגרת התוכניות הממשלתיות. פגישה זו התקיימה בנצרת, בחסות ראש העיר דאז, המשורר וחבר הנהגת מק"י תאופיק זיאד. הכומר שחאדה מספר, כי יותר ממאה אישים השתתפו בפגישה, ובסיומה היו איתנים בדעתם לעצור את הוצאתה לפועל של ההפקעה המתוכננת – באמצעות שביתה. שחאדה: "השביתה הצליחה. כ-80 אחוזים מהציבור הערבית בישראל השתתף בה. יתר-על-כן, באמצעות השביתה והמחאה ההמונית הצלחנו לעצור את ההפקעות. הצלחנו להחזיר את הכבוד לציבור שלנו. יחד עם זאת, שילמנו מחיר כבד בחיי אדם, היה זה הרג של חפים משפע – ללא כל הצדקה".

ש. האם השיג יום האדמה את כל מטרותיו?

שחאדה: בכל מה שקשור להתגייסות הציבור הערבי ולתוצאות המיידיות של המאבק – אכן התוצאות היו חיוביות. לצערי, הממסד הישראלי טרם הפנים את לקחי יום האדמה, ויחסו כלפי הערבים בישראל מוסיף להיות כאל אזרחים מדרגה שנייה. גם סוגיית האדמות טרם מצאה את פתרונה. ברבים מהכפרים והערים הערביים אין עתודות קרקע לצעירות ולצעירים, הנאלצים לעתים קרובות לעבור על חוקי התכנון והבנייה, אם רצונם לזכות בקורת גג. הם לא עבריינים. הממסד הופך אותם לעבריינים. האם הרצון להקים משפחה או להגיע לקורת גג הם פשע?

ש. מאז יום האדמה עברו למעלה משנות דור. האם זכרון המאבק נותר בעינו?

שחאדה: מצד אחד, יש דור של צעירים, שלא שמעו או שאינם יודעים בדיוק את קורות יום האדמה. מצד שני, מדי שנה נערכות עצרות והפגנות בהשתתפות אלפים ורבבות. אנו משקיעים מאמצים רבים, כדי להגיע לבתי הספר, לפני יום האדמה ולאחריו, כדי להסביר את קורותיו, את מאבקה של האוכלוסייה הערבית לשוויון מלא. אנו תקווה, שהפעילות החינוכית-ההסברתית, יחד עם העצרות והמשך המחאה, יתרמו להעלאת המודעות של הדור הצעיר לגבי מה שנעשה בדור ההורים ולגבי מה שנדרש לעשות כעת.

ש. ומה נדרש לעשות כעת?