גילוי דעת משותף מפגישת ההנהגות של המפלגה הקומוניסטית הישראלית ומפלגת העם הפלסטיני.
בשבוע שעבר התקיימה פגישה בין הנהגות המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י) ומפלגת העם הפלסטינית. הפגישה דנה בהתפתחויות הפוליטיות האחרונות ובדרכים לחיזוק היחסים ההדדיים בין שתי המפלגות.
בפגישה נטלו חלק משלחת המפלגה הקומוניסטית הישראלית, בראשות מזכ"ל המפלגה, מוחמד נפאע, ובהשתתפות חברי הלשכה הפוליטית: עיסאם מח'ול, תמר גוז'נסקי, עבדאללה אבו-מערוף ועאידה תומא; ומשלחת מפלגת העם הפלסטיני, בראשות מזכ"ל המפלגה, בסאם אלסאלחי, ובהשתתפות חברי הלשכה הפוליטית: חנא עמירה, עפאף ע'טאשה, רדא נתיל ופדווא חאדר.
שתי המפלגות גינו בחריפות את ההסלמה הישראלית נגד העם הפלסטיני, אותה מובילה ממשלת הימין הקיצוני בראשות בנימין נתניהו. הסלמה זו מתבטאת בהרחבת ההתנחלויות המאסיבית בעיר ירושלים וביתר חלקי הגדה המערבית, ובמתקפה על המקומות הקדושים, ובפרט על מסגד אלאקצא. לכך מתווספת ההסלמה, אותה יזם צבא הכיבוש, שירה למוות בדם קר בארבעה צעירים פלסטינים באזור שכם, וכן ביצע פעולות דומות.
שתי המפלגות גינו את המצור הישראלי הנפשע המתמשך ברצועת עזה על תוצאותיו הרות האסון על החיים ברצועה. הן רואות בו צורה נפשעת של ענישה קולקטיבית, אשר מוטלת על עם שלם, הרומסת את הערכים הבסיסיים של המשפט הבינלאומי, והעומדת בסתירה לאמנת ז'נבה. שתי המפלגות תובעות להסיר את המצור לאלתר, והביעו את מחויבותן להמשך המאבק להשגת מטרה זו.
שתי המפלגות הסכימו בעניין הסכנה שבהמשך הפילוג הפנימי הפלסטיני, אשר מהווה פרצה, שדרכה עוברות המזימות המסוכנות של הכיבוש, הנתמכות בידי ארה"ב, לרמיסת הזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני, ובמרכזן – זכותו להגדרה עצמית ולעצמאות מדינית. מק"י ומפלגת העם הדגישו, כי שאלת הפילוג איננה עניין של שני פלגים פלסטיניים, כי אם סכנה מוחשית, המאיימת על עתידו של העם הפלסטיני באסטרטגיית מאבק השחרור שלו.
שתי המפלגות קראו להשבת האחדות הפוליטית והגיאוגרפית של שני חבלי הארץ של המדינה הפלסטינית, וקבעו שהחתימה על המסמך, שגובש בידי מצרים, מהווה את הבסיס להשבת אחדות זו ולחסום את דרכם של אויבי העם הפלסטיני, וכל אלה הסומכים על המשך הפילוג, כדי להקל על מימוש תוכניות ההתפשטות וכדי לחסל את הפרויקט הלאומי הפלסטיני ולפרקו לחלקים נפרדים.
מק"י הדגישה את הקשר המבני בין הכיבוש ודיכוי עם אחר לבין המתקפה על החירויות הדמוקרטיות בתוך ישראל. כן הדגישה, כי מדיניות ההתפשטות והכיבוש מחריפה את ביטויי הגזענות כלפי האוכלוסייה הערבית בישראל מדיניות זו מגבירה את עוצמת המתקפה והפגיעה, המופנות כלפי הכוחות הדמוקרטיים בישראל, הנאבקים למען סיום הכיבוש ולפירוק ההתנחלויות ונגד כל הפעולות התוקפניות כלפי זכויות העם הערבי הפלסטיני. מפלגת העם הפלסטינית ברכה את מק"י, ואת בעלי בריתה בחד"ש, ואת הכוחות הישראליים הנאבקים נגד הכיבוש, יהודים וערבים, ובמיוחד את אלה, המנהלים מאבק עיקש ומתמשך, לצד ההתנגדות העממית העיקשת, נגד גדר ההפרדה הגזענית בבילעין ובנעלין, אשר הפכו לדגם ייחודי של מאבק זה.
שתי המפלגות הדגישו את עמדתן ההיסטורית, לפיה הפתרון הצודק ובר-הקיימא של השאלה הפלסטינית הוא בהכרה בזכות ההגדרה העצמית של העם הערבי הפלסטיני ובזכותו להקים את מדינתו העצמאית והריבונית על כל השטחים הפלסטיניים שנכבשו מאז ה-4 ביוני 1967, ובירתה ירושלים המזרחית, ופתרון שאלת הפליטים הפלסטיניים לפי החלטת האו"ם 194. זהו התוכן היחיד לפתרון של שתי מדינות עצמאיות, החיות זו בצד זו בשלום יציב.
שתי המפלגות הדגישו, כי כל ניסיון לדלג מעל לפתרון שתי המדינות, בתוכן הזה, מוביל ישירות להמשך מצב הכיבוש וההתכחשות לזכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית, ולא משנה עד כמה ניסיונות אלה מצטיירים כרדיקליים. במסגרת זו, הדגישו מק"י ומפלגת העם את התנגדותן לתביעה הישראלית להכיר באופייה היהודי של מדינת ישראל, וקבעו שתביעה זו, שעליה מתעקש ממסד הסרבנות הישראלי, מהווה תביעה להדרת המיעוט הלאומי הערבי בישראל וההתכחשות לזכויותיו האזרחיות והלאומיות. זו תביעה גזענית כלפי העם הפלסטיני, ושדה מוקשים בדרכה של כל התקדמות בפתרון מדיני צודק לשאלת הפליטים הפלסטיניים. לכן דוחות שתי המפלגות תביעה זו ונאבקות לחשיפת אופייה ולהפלתה.
שתי המפלגות רואות עין בעין את חוסר התוחלת במשא ומתן ישיר או עקיף עם ממשלת הסירוב הישראלית הקיצונית הקיימת כיום, בצל המשך מסע ההתנחלות הפרובוקטיבי בשטחים הפלסטיניים הכבושים, ובמיוחד בירושלים המזרחית הכבושה. שתי המפלגות הדגישו, כי דין ירושלים המזרחית הכבושה אינו כדין תל-אביב, כפי שטוען נתניהו, אלא דינה כדין רמאללה ועזה ושאר הערים והכפרים הפלסטיניים הכבושים. על ירושלים המזרחית יחול אותו הסדר, אשר יחול על יתר המקומות בגדה המערבית וברצועת עזה.
מק"י ומפלגת העם קבעו שאין טעם לתבוע מהפלסטינים לחזור לשולחן המשא ומתן, ואף הדגישו שזה אבסורד לחזור למשא ומתן ללא תנאים מוקדמים, שבכוחם להוביל לסיום הכיבוש, לחירותו ולעצמאותו של העם הפלסטיני ולביצוע החלטות האו"ם.
עמדת מק"י תאמה את עמדת מפלגת העם הפלסטיני המבוססת על הדרישה לקבוע מקור סמכות מחייב למשא ומתן, ובמרכזו – הנסיגה המלאה לגבולות יוני 1967, והפסקה מוחלטת וכוללת של פעולות ההתנחלות כתנאי לחידוש המשא ומתן. כמו כן, שתי המפלגות הסכימו על הצורך ביוזמה פוליטית כוללת ברמה הבינלאומית, המכוונת לחייב את ישראל לציית להחלטות האו"ם. הם הדגישו, כי אין תוחלת בהסתמכות על מה שמכונה "התיווך האמריקאי", וזאת בגלל השותפות האסטרטגית בין שני הצדדים, האמריקאי והישראלי, אשר הופכת את המדיניות האמריקאית לחלק מהבעיה, ולא לחלק מהפתרון.
שתי המפלגות ציינו, שההישענות על האופציה של המשא ומתן בלבד מיצתה את עצמה, והדגישו את הצורך בהפעלת ובפיתוח צורות מאבק, המחזקות את עמידתו של העם הפלסטיני נגד הכיבוש: (1) הגברת המאבק וההתנגדות העממית של העם הפלסטיני; (2) העמדת הקהילה הבינלאומית, מועצת הביטחון של האו"ם, ויתר הארגונים הבינלאומיים, על אחריותם להתערב באופן פעיל ולהפעיל לחצים על ישראל, על מנת שתסיים את הכיבוש ותציית לחוק הבינלאומי; (3) הגברת פעילות המפלגה הקומוניסטית הישראלית ובעלי בריתה וכלל כוחות השלום בציבור הישראלי במערכה נגד הכיבוש, ההתנחלויות והפרובוקציות בירושלים המזרחית הכבושה, דוגמת המאבק בשייח' ג'ראח.
בסיום הפגישה החליטו שתי המפלגות להמשיך במפגשים תקופתיים. כן הוחלט על הגברת התיאום ושיתוף הפעולה בתחומים השונים – הפוליטיים, האיגוד-מקצועיים, הסטודנטיאליים, בין ארגוני נשים, ובפעילות ציבורית משותפת. הוחלט על הקמת ועדות למעקב אחר שיתוף פעולה זה.
25 במרס 2010
