על רקע עימותים צבאיים יזומים בצפון הרצועה, שבהם נהרגו פלסטינים וחיילים ישראלים, שר האוצר שטייניץ קורא לכבוש מחדש את רצועת עזה.

התחפושת, שלבש ראש הממשלה נתניהו, כאשר בעקבות לחץ של הנשיא אובאמה הכריז בנאום בר-אילן על תמיכתו בפתרון של שתי מדינות לשני עמים – נפלה, כאשר בביקורו בשבוע שעבר בוואשינגטון, התבקש נתניהו לכבד את השטר.

שוחרי השלום העקביים לא נפלו בפח ההכרזה של נתניהו, אך ממשל אובאמה, למשל, הביע שביעות רצון. לתגובה נלהבת דומה מצד שרת החוץ הילארי קלינטון זכתה גם החלטת הממשלה בראשות נתניהו בדבר הקפאה זמנית (וחלקית מאוד) של הבנייה בהתנחלויות.

אז מה קרה עכשיו? מדוע בביקור בבית הלבן בשבוע שעבר, החריפו חילוקי הדעות בין אובאמה לנתניהו?

הממשלים האמריקאיים לדורותיהם, נהגו מאז 1967 במדיניות צבועה: בהצהרות רשמיות, הביעו הממשלים עמדה השוללת את הכיבוש הישראלי, את הקמת ההתנחלויות ואת הסיפוח של ירושלים המזרחית ושל רמת הגולן. אך במקביל, המשיכו ממשלים אלה להזרים לישראל סיוע צבאי נרחב (המסתכם כיום ב-3 מיליארד דולר לשנה), גיבו את המלחמות שיזמה, כרתו עמה ברית אסטרטגית, והעניקו לה תמיכה מדינית במוסדות האו"ם ומחוצה להם. גם ממשל אובאמה היה שמח להמשיך במדיניות דו-פרצופית זו, שאפשרה לכיבוש להימשך 43 שנה. אך המציאות האזורית והבינלאומית השתנתה.

ממשל אובאמה מתמודד עם המלחמות המייגעות בעירק ובאפגניסטן ומנסה לארגן קואליציה רחבה נגד אירן. בהקשר אסטרטגי זה, נחוץ לו להוריד את הלהבה של הסכסוך הישראלי-ערבי באמצעות חידוש המשא-ומתן בין ישראל לפלסטינים. אך הרשות הפלסטינית תובעת, כתנאי למו"מ, הקפאה כוללת של ההתנחלויות, גם בירושלים המזרחית.

בתנאים אלה, ממשל אובאמה מציב בפני נתניהו, כתנאי להמשך הברית האסטרטגית ביניהם, את הדרישה, לאמץ, ולו רק מילולית, את העמדה הרשמית של ארה"ב בדבר הקפאת התנחלויות, מדינה פלסטינית על בסיס קווי ה-4 ביוני, עם תיקוני גבול, וירושלים, בירת שתי מדינות.

תשובת נתניהו, מפי השר יובל שטייניץ (בריאיון ברשת ב', 28.3): עוד מלחמת כיבוש בעזה – אומרת הכל.