האגודה לזכויות האזרח וארגון במקום ברכו הבוקר (ששי)על ההמלצה להכיר בכפרים, ולאפשר להכשיר את הבנייה שנעשתה בלית ברירה ללא היתר, וכךגם על ההצעה לפעול בהקדם, באמצעות ועדה מיוחדת, כדי לקדם הכרה ופיתוח בכפריםהקיימים. עם זאת מתריעים בארגונים, כי ללא תיקון של תוכנית המתארהמטרופולינית של באר שבע, המלצות הוועדה לא יוכלו להוות בשורה אמיתית, שכן בפועל, תכנית המתאר הקיימת מהווה מחסום להכרה בחלק ניכר מהכפרים.
שני הארגוניםקוראים לממשלהלאמץ את החלטות הוועדה ולקיים תהליך מואץ של הכנת תכניות מתאר בשיתוף התושבים, במטרה לאפשר לכפרים פיתוח ראוי ולהקפיא לאלתר הוצאת צווי הריסה או ביצועם, עד שתתבהר התמונה התכנונית.עוד הם דורשים למצוא פתרון לטווח הזמן המיידי, עוד לפני אישור התכניות השונות, אשר ייתן מענהשל בנייה חדשה לצרכים המשתנים של האוכלוסייה ולספק בדחיפות לתושבי הכפרים הבלתי מוכרים שירותים בסיסיים כגון חינוך, בריאות, דרכים ותשתיות מודרניות.
לענייןההמלצות בדבר האופן בו יוכרו תביעות הבעלות על הקרקע, הארגונים תומכים בהחלטהשיקבלו הבדואים בנושא. עם זאת, אין לקבל את העמדה, כאילו מדובר ב"מחווה של נדיבות"כלפי הבדואים, שכן זהו צעד מתבקש מתוקף זכויותיהם על הקרקעות. לדעת פורום "הכרה" המאגד מספר ארגונים הפועלים למען האוכלוסייה הבדואית, "עם הקמת הועדה בראשותו של כבוד השופט אליעזר גולדברג קיווינו לפתרון צודק ובר-קיימא לשאלת הקרקעות וישובי הבדואים בנגב. לצערנו הרב, התאכזבנו עמוקות מקריאת הדוח והמלצותיו. אין בכוונתנו להתייחס לכל ההמלצות ולכל רוחב היריעה בהן עסקה הוועדה אלא, לעמוד על כמה נקודות מרכזיות העולות מן ההמלצות ואשר בעינינו הן מרכז ולב העניין".
יחד עם זאת, "לדעתנו, לב ליבה של הבעיה הוא ההכרה בזכויות הבעלות של האזרחים הבדואים שהם ילידי המקום, ואשר הגישו תביעות בעלות על קרקעותיהם לפני עשרות בשנים, לפקיד ההסדר במשרד המשפטים. משך עשרות בשנים תביעות אלו לא נידונו כמתחייב. קיווינו שועדת גולדברג תתמוך בהכרה בזכויות הצודקות והמוסריות של האזרחים הבדואים ותכיר בבעלות המלאה של האזרחים הבדואים על קרקעות אלו, ובכך יבוא הסכסוך בין האזרחים לבין המדינה לפתרונו, אך זה לא כך קרה. מדיניות הממשלה גרמה לכך שיש כפרים לא מוכרים שיושבים על קרקעותיהם מלפני קום המדינה וכפרים שהוקמו בשל מהלכי המדינה, כמה שנים לאחר הקמתה. המדינה גזלה את אדמות התושבים בכפרים אלו, העבירה אותם למקומות חדשים ולא הכירה בכפרים במקומות בהם הושיבה אותם. על המדינה להכיר בכל הישובים שאינם מוכרים על ידה, ולדאוג לכך שאנשיהם יחיו בהם בכבוד. התפתלות הועדה לגבי ההכרה העתידית והערפול מסביב לסמכות הועדה לחייב את מוסדות התכנון כלל אינה ברורה. כלומר: יכול להיווצר מצב שבו מוסדות התכנון לא יקבלו את הצעות הועדה והכפרים יוותרו ללא סטאטוס חוקי". עוד נמסר כי "העקרונות שנוסחו על ידי הפורום והוצגו בפני הועדה הם העקרונות הצודקים והאפקטיביים ביותר למימוש הסדר ההתיישבות הבדואית בנגב ולפתרון של הסדרת תביעות הבעלות על הקרקע: להכיר במלוא זכויות הבעלות של האזרחים הבדואים על קרקעותיהם, להכיר בכל הכפרים הבלתי מוכרים, לפי הקריטריון של משרד הפנים לגודל היישוב, (מעל 40 משפחות), ולאפשר להם התיישבות במגוון רחב של צורות התיישבות, הכל על פי צרכי הקהילה". ועוד: על המדינה להקצות קרקעות ומשאבים ללא אפליה בין יהודים וערבים-בדואים תוך תכנון המרחב לטובת כל האזרחים המתגוררים בנגב. לקריאה:
תמצית דוח הוועדה הציבורית להסדרת התיישבות הבדואים בנגב (ועדת גולדברג), כפי שפורסמה על ידי משרד השיכון
