ייחודו של הזמר והכותב שלום גד נובע, בין היתר, מכך שבעולם בו כמות הזמן המוקצבת לאמן למשוך את לב המאזין הולכת ופוחתת, הוא ממשיך להנפיק יצירות מורכבות ותקליטים המדברים על נושא אחד בלבד. פעם, כאשר יחידת ההאזנה למוסיקה הייתה אלבום שלם ולא שיר בודד, הדבר היה נפוץ יותר. עם הזמן ושינוי ההרגלים, כמות "אלבומי הקונספט" פחתה. והנה שלום גד עושה זאת שוב.
הזמר שלום גד, צילום: יעל אופנבך
התקליט הראשון שלו ששמו "סוף המדבר", דיבר על קשיי המעבר ממקום קטן לעיר הגדולה. אחר כך, הוא שחרר, כמעט בו זמנית, שלושה תקליטי נושא: "תל אביב", “ירושלים" ו"תלמי אליהו" – המושב הקטן בו הוא גדל. בין היתר גדלו במושב הזה אחיו, אביב גדג', גבריאל בלחסן ז"ל ונועה בלחסן, העושה את צעדיה הראשונים בבטחה. כל תקליט תיאר בהומור, בציניות, בחדות ובצורה נוגעת ללב את החיים במקום המתואר.
לתקליט החדש של שלום גד קוראים "הכל חדש". במקרה, או שלא במקרה, זו גם שמה של קבוצת החוברות המיועדת ללימוד השפה לעולים חדשים. גד נולד בצרפת ועזב אותה לטובת ישראל בגיל 10. באלבום מתוארות חוויות ההגירה. למרבה הצער, לא ניתן לכתוב כאן את כל מילות שירי התקליט, אז נסתפק בשורות קצרות ומייצגות:
“שרפנו את היער מחקנו את הכפר, הבאנו לעולם יתום ואלמנה בשביל פיסת אוויר קטנה" מתוך השיר "פיסת אוויר קטנה" בה מתואר המאמץ לתפוס מקום תוך תיאור הסבל בדרך למטרה הזו. כבר מהיתקלות בשם השיר "העכבר שעלה מרוסיה בתוך פסנתר כנף", ניתן להבין שמדובר בסטיגמות בהן נתקלים העולים החדשים. השורה מתוך שיר זה: “הגלות מתחילה בבית", מוכיחה את ההבנה של שם השיר.
עוד שורות מרגשות וקולעות שמייצגות את האלבום: “אתה שנתיים באולפן ולא למדת אף מילה אבל אתה בכל זאת מבין את רוח הדברים"; “קבר אחים היה יכול אולי להיות נעים אם אלה היו אחים שלך באמת"; “לב שבור זה לבני עשירים אנחנו עסוקים מדי בלא למות או לפחות בלהישאר בחיים", ו“להיות עולה חדש זה לכל החיים".
האזנה לאלבום מאפשרת להבין את התהליך שחווה כל מי שעבר לחיות כאן. אחיו של שלום גד, אביב גדג', קרא לתקליטו המופתי בשם "ילדים של מהגרים". גד מעדיף לקרוא להם עולים, אבל עליה אינה אלא הגירה ומעבר ממקום למקום – תהליך המלווה בקשיים שלעולם אינם מסתיימים.
והערה לסיום לקוראת מירי רגב, המנסה כל הזמן לשנות את התרבות הישראלית. היא טוענת שצריך לקדם את התרבות המזרחית, אבל היא מקדמת בעיקר את הצד הרדוד שלה. היא מקדמת זמרים השרים שירים קליטים, המיועדים לשמחות משפחתיות, וברובם נעדרי כל אמירה, כדי לא להפריע לקהל לרקוד. שלום גד, שאחיו קרא ללהקתו אלג'יר, מביא את התרבות המזרחית שלו בצורה הדורשת יותר מאמץ מהמאזין ומתארת בצורה יותר מפורטת את החיים של האמן. על שרת התרבות לקדם אמנים כמותו, כי שלום גד בהחלט נכלל בקטגוריה אמנות, בניגוד לרבים אחרים, שאולי שרים בקול רם, אבל השירים שלהם לא אומרים דבר.
יוסי ס.
