המשורר הפלסטיני סמיח אל–קאסם מת בשבוע שעבר (19.8) בכפר ראמה שבגליל בגיל 75, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. אל–קאסם, יליד 1939, נחשב לאחד מגדולי המשוררים הערביים והפלסטיניים, ולאחד מ-"משוררי ההתנגדות" של המיעוט הערבי–פלסטיני בישראל שהחלו את דרכם בזמן הממשל הצבאי, ופרסמו את שיריהם בעיתונות הקומוניסטית ובכתבי העת הספרותיים.
תזמורת בנק"י שמעדה בראש מסע הלווייתו של סמיח אל–קאסם בכפרו ראמה (צילום: אל אתיחאד)
אל–קאסם, בן העדה הערבית–הדרוזית, היה ממובילי המאבק בגיוס החובה של צעירים דרוזים לצבא הישראלי ובמדיניות פיצול העדה משאר בני המיעוט הפלסטיני בישראל. אל–קאסם כיהן כמשנה לעורך הראשי בעיתון "אל–אתיחאד" וכחבר הוועד המרכזי של מק"י. אל–קאסם הותיר אישה, ארבעה ילדים, וכשבעים ספרי שירה ופרוזה.
זוכרים את סמיח אל–קאסם בת"א
קהל רב של תושבי תל–אביב, שצבא על פתח אוהל השלום והפיוס, שהקימו הורים שכולים ישראלים ופלסטינים, כיבד בקימה ובדקת דומיה את ההודעה על פטירתו של המשורר סמיח אל–קאסם. למחרת, ביום הלוויה של המשורר, הוקראו שירים שכתב, שבהלך השנים תורגמו לעברית בידי פרופ' ששון סומך.
האוהל ניצב ברחבת הסינמטק מאז תחילת סבב ההסלמה הנוכחית, ערב–ערב, משעה 18:30 עד השעה 22:00. הכיכר, ששמה הוסב לכיכר השלום, מארחת פעילויות לקידום הפיוס בין שני העמים ולהפסקת מעשי האיבה והאלימות. במסגרת פעילויות אלה היה זה מרגש לראות קהל רב שנאסף ברחבה, אשר התייחד עם זכרו של אחד מבכירי השירה הפלסטינית בדקת דומיה ובהאזנה לשיריו, עת הוא הובל בדרכו האחרונה בכפרו בגליל, כפר ראמה.
איתן קלינסקי
המזוודה
תקרתה נמוכה, בין קירותיה
נצח תמים.
האומר אפוא שהיא ביתי?
ובכן אין לי בית זולתה,
אין לי.
(פורסם ב-"שירון המהפכה – שירת האוהלים", 2011)
צילום של הורים שאינם על קיר הבית החדש
"בזכרוני מצטייר פחדו של אבא כשבנו המשורר נסע אל תוך האופק הרחוק. לא ששנא שירה. הוא מאוד אהב את שאגותיו של אַלְ–מֻתַנַבִּי ושמר את נפשו מפסוקי הזימה של אַבּוּ–נֻוַאס. לא שנא את השירה אבל לא רצה שבניו יעסקו בה. פעמים רבות, פעמים רבות, אני זוכר, היה אומר לי: היֵה רופא אם תרצה או למד משפטים, בן. השירה לא תניב פת–לחם".
כוכב
יָדֵךְ עַל כְּתֵפַי
מָתְנֵךְ בֵּין יָדַי
עֵינַי בָּךְ, עֵינַיִךְ בִּי, לִבִּי עַל שְׂפָתַיִךְ, לִבֵּךְ בִּשְׂפָתִי
וְהָאֵשׁ חוֹגֶגֶת בָּאֵשׁ
וְהַמַּיִם בַּמַּיִם.
וְהָרוּחַ בָּרוּחַ.
בְּקַרְנָבָל הָרָקִיעַ הַנִּסְתָּר
אָנוּ מִתְגּוֹרְרִים,
וְהָאָרֶץ מִסְתַּנֶּנֶת תַּחַת רַגְלֵינוּ
בְּנָסְעָה בָּאֹפֶק הָרָחוֹק,
וְהַכּוֹכָבִים רַבִּים
וְאָנוּ נְנַצְנֵץ כְּכוֹכָב
שֶׁמִּסְתָרָיו יְלַמְדוּ בִּינָה
אֶת הָרָקִיעַ
הַשּׁוֹפֵעַ תֹּהוּ וָבֹהוּ.
נווה מדבר
מֵאֲחוֹרֵי גִבְעָה זוֹ יֵשׁ לָנוּ נְוֵה–מִדְבָּר. הַנִּיחוּ לִי רֶגַע–קָט
תְּנוּ לִי לְהִתְרַחֵץ מְעַט בַּפַאטָמוֹרְגַאנָה. עָיַפְתִּי
מִלָּרוּץ אַחֲרֵי עַצְמִי כְּדֵי לֶאֱחֹז בִּי רֶגַע אֶחָד לִפְנֵי מוֹתִי.
עֲמִיתַי וִידִידַי מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים, חַלְּצוּ אֶת גּוּפִי–צִלִּי
מִצִּלּוֹ–גּוּפוֹ. עִצְרוּ אוֹתוֹ לְרֶגַע כְּדֵי שֶׁאַגִּיעַ בַּזְּמַן
אֶל זְמַנִּי.
מֵאֲחוֹרֵי גִבְעָה זוֹ יֵשׁ לָנוּ מָנוֹחַ. הַשְׁעִינוּ רְצוֹנְכֶם
מִבְּלִי לְהִתְיָאֵשׁ מִתְּמָרִים וּמַיִם. הַטּוּ אֹזֶן עִמִּי לִזְמִירוֹת
הַנְּעָרוֹת הַקְּטַנּוֹת מִתַּחַת לַדְּקָלִים וְאַל תֵּלְכוּ שׁוֹלָל אַחַר
קוֹל הַדְּמָמָה שֶׁלִּי.
עֲמִיתַי וִידִידַי. מֻתָּר לָנוּ לָמוּת כַּטּוֹב
בְּעֵינֵינוּ. אֲבָל לַתִּקְוָה עֲדַיִן יֵשׁ מָקוֹם מֵאֲחוֹרֵי
הַגִּבְעָה הַקְּרוֹבָה,
וּמֻתָּר לָנוּ שֶׁהַנָּכְרִי יִהְיֶה סָמוּךְ לְיַד הַנָּכְרִי
וְיֵשׁ לָנוּ נְוֵה–מִדְבָּר
וְיֵשׁ לָנוּ מָנוֹחַ
בְּמִשְׁכְּנוֹת הָאָהוּב.
וַאֲשֶׁר הָלַךְ מֵאִתָּנוּ יָבוֹא
אַחֲרֵי הַגִּבְעָה הַזֹּאת.
מערבית: ששון סומך
מתוך ספר שיריו "יום אחד אצא מתמונתי", 2000
הידיעה על מותו של סמיח אל–קאסם והשיריו עומדים להתפרסם במדור התרבות
