האגודה לזכויות האזרח עתרה לאחרונה לבית המשפט לעניינים מינהליים במחוז מרכז בשם תושב טירה, בת זוגו ובנם, בדרישה להתיר להם לרכוש מנוי לקאנטרי בכוכב יאיר. מדיניות הקאנטרי העירוני היא שהמנויים יוצעו רק לתושבי הרשות המקומית ולתושבים של שני ישובים סמוכים – צור יצחק וצופים. בטירה, אין קאנטרי, ולכן פנתה המשפחה לרכוש מנוי בקאנטרי הסמוך בכוכב יאיר, רשות מהחזקות במדינה – ונדחתה.
בעתירה נטען שאף שהקריטריון לרכישת מנוי לקאנטרי מנוסח באופן לכאורה "ניטראלי" מבחינת לאום, הוא מייצר אפקט מפלה ברור על בסיס לאום, ולמעשה "רוכב" על דפוסי ההפרדה במגורים בין יהודים לערבים, כדי להדיר את תושבי טירה הערבים מהקאנטרי. עוד צוין כי פעמים רבות מדי השימוש בקריטריונים לכאורה ניטראליים כמו "תושב המקום" מתרחש דווקא כאשר ביישובים סמוכים מתגוררת אוכלוסייה שונה, "לא רצויה". כמו כן, נמסר "טענו שבחברה שבה דפוסים ברורים ועמוקים של הפרדה במגורים בין קבוצות אוכלוסייה (יהודים וערבים, אשכנזים ומזרחים, חילונים ודתיים) ובין אוכלוסייה אמידה לאוכלוסייה מעוטת אמצעים, ואשר בה זיהוי של מקום מגורים משליך על האדם סטיגמות ודעות קדומות ויוצר זיהוי כמעט אוטומטי בין מקום המגורים ללאום, ארץ מוצא, רמת דתיות, מעמד כלכלי או השתייכות קבוצתית אחרת – בחברה כזו השימוש בקריטריון של 'תושב המקום' על ידי הרשות הוא קריטריון 'חשוד', ויש לבחון אותו בעין ביקורתית וחשדנית".
הקאנטרי של כוכב יאיר (צילום: לב המקום)
הקריטריון פסול בפני עצמו, שכן לא ניתן להכיר בשוני רלוונטי לעניין עצם הכניסה לקאנטרי, המצדיק הדרתו של מי שאינו תושב היישוב מהמרחב הציבורי. טענה נוספת היא כי יש לאסור על רשויות מקומיות למנוע כליל כניסה של תושבים מחוץ לישוב למרחב הציבורי ולמתקנים הציבוריים, וכי יש לאמץ "משטר של פתיחות" כדי לצמצם את פערי ההזדמנויות שעומדים בפני תושבי המדינה, ולא לקבע ולהנציח את מצבם על ידי צמצום ההזדמנויות שלהם לאלו שהישוב שבו הם מתגוררים מסוגל להציע. אימוץ "משטר של התבדלות", שבו כל רשות סוגרת את שעריה ומתקניה לתושבי העיר בלבד, יביא לפגיעה קשה ומתמשכת באוכלוסיות המוחלשות ויעמיק את הפערים הקיימים בין רשויות ובין תושבים של רשויות שונות. אולם כלל של פתיחות טוב גם לתושבי רשויות חזקות, שכן גם הם מעוניינים להשתמש במרחב הציבורי ובמתקנים הציבוריים של ערים אחרות, אף שהם לא משתתפים בהחזקתם.
