המעקב אחר הנעשה בשבועות האחרונים בבורסות בעולם, בייחוד בחשובה בהן בוול סטריט, ניו יורק, דומה עד מאוד לצפייה ברכבת הרים השועטת במהירות מטה. מדד דאו ג'ונס בוול סטריט רשם ביום אחד (8.2) את הירידה הגדולה ביותר במונחי נקודות מעולם כאשר נפל ביותר מ-4%.
היו זמנים… רישום טבע בוול סטריט (צילום: הבורסה של ניו יורק)
הירידות החדות בכל הבורסות בעולם, כולל בבורסה של תל–אביב, תפסו רבים מהכלכלנים, העיתונאים הכלכליים ובעלי ההון לא מוכנים. אלה כבר חגגו את "סוף המשבר", וכראייה לכך סיפקו את העליות במדדים השונים. בנאום מצב האומה שנשא לפני כמה שבועות, אמר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ: "שוק המניות שובר שיאים, וערכו עלה ב-8 טריליון דולרים בפרק זמן קצר". ב-7 בינואר הוא כתב בחשבון
הטוויטר שלו: "שוק המניות יוצר רווחים אדירים עבור ארצנו, לא רק בצורת מחירי המניות חסרי התקדים, אלא גם בצורת משרות בהווה ובעתיד. משרות, משרות, משרות! שבעה טריליון דולרים כאלה נוצרו מאז ניצחוננו הגדול בבחירות!". שלושה ימים קודם לכן, צייץ: "דאו ג'ונס שבר כעת את שיא ה-25 אלף נקודות. מזל טוב! נמשיך לקצץ ברגולציה הלא–נחוצה".
אם כן, כיצד אפשר להסביר את הנפילה הכמו פתאומית בבורסות? זאת, לאחר שנדמה היה כי הכלכלה הקפיטליסטית שבה לאיתנה וענני המשבר שהחל בארה"ב ב-2007 חלפו לצמיתות. בפיהם של הכלכלנים הבורגניים הסבר פשוט, הסבר שהעיתונאים הכלכליים אימצו במהרה: מדובר ב"תיקון" עצמי של השוק. רוצים לומר, כי המדדים הבורסאיים גדלו בלא הרף אך ללא בסיס כלכלי של ממש, ולכן זה אך טבעי שברגע מסוים יגיע תיקון בדמות ירידה דרסטית על מנת להתאימם למציאות בכלכלה הריאלית.
מדינת רווחה לעשירים
אך לנפילת הבורסות יש הסבר אחר. מאז פרוץ המשבר הכלכלי העולמי ב-2007, וביתר שאת ב-2008, העניקו הבנקים המרכזיים סיוע נדיב וחיוני להמשך תפקודה של הכלכלה הקפיטליסטית. יש שהגדירו זאת כ"מדינת רווחה לעשירים": חלוקת כספים כלפי מעלה. המטרה הייתה לשמר ואף להעלות את שיעורי הרווחיות של תאגידים.
נוסף לכך, הבנקים המרכזיים קבעו שיעור ריבית אפסי, ובכך העניקו מתנת ענק לאותם תאגידים: האפשרות ללוות עוד ועוד כספים כמעט ללא ריבית. הזרמת הכסף המסיבית, בצד שיעורי הריבית האפסיים, אפשרו אף לשלם רווחים לבעלי המניות באמצעות הלוואות בנקאיות. משמע, גם כאשר התאגידים לא הניבו רווחים, קיבלו בעלי ההון הטבות עתק מכסף שהפירמות לוו בלי לשלם ריבית.
לורנס סאמרס, שר האוצר בממשל קלינטון, כתב על כך ב"פייננשל טיימס" (5.2): "יש גבול להזרמת הכספים חסרת התקדים וללקיחת ההלוואות בריבית נמוכה. נכון, הן תרמו לגאות הכלכלית של השנים האחרונות, אך צריך לשים לזה סוף".
ומדוע יש לשים לזה סוף? כי החוב הלאומי של ארה"ב הגיע לממדים חסרי תקדים, שכבר אין ביכולתה של המעצמה הקפיטליסטית הגדולה בעולם להתמודד עמם. ארה"ב, בפרספקטיבה היסטורית, הפכה חדלת פירעון. כמו כן, ריבית אפסית לאורך שנים רבות כל כך פוגעת בחוסכים ובנותני האשראי. הרי, כל המערכת הפיננסית מבוססת על כך שהמלווה מקבל בחזרה מהלווה סכום גדול יותר מהסכום אותו הלווה תודות לריבית על ההלוואה.
מה צפוי לקרות? ייתכן ש"התיקון העצמי" של שוק ההון יבוא לידי ביטוי בפשיטת רגל של פירמות מסוימות ובריכוז הכוח בידי פירמות מתחרות, חובקות עולם. כך נוהגת המערכת הקפיטליסטית מאז תחילת העידן האימפריאליסטי שלה לפני יותר ממאה שנים. אך גם תיקון זה יהא זמני בלבד. טרם נמצאה התרופה האמתית למחלת המשבר המבני המחריף של הקפיטליזם הגלובלי ולהעמקת הקיטוב המעמדי.
תסריט נוסף שאבקש להציע: ארה"ב תנסה להיחלץ מהמשבר ולחזק את מעמדה באמצעות האצת תהליך סגירת הגבולות בפני ייבוא ("אמריקה קודמת", במילותיו של טראמפ), בייחוד מסין; העברת מפעלים מהפריפריות הגלובליות אל שטחה; והחרפה של מלחמות הסחר והמטבע. זה תסריט מסוכן עבור ארה"ב והעולם הקפיטליסטי כולו, שבכוחו להוביל דווקא להעמקת המשבר.
בחזרה אל מרקס
נאטקסיס, אחד הבנקים הגדולים בצרפת, הוקם ב-2006, שנה לפני פרוץ המשבר. זאת בעקבות מיזוגם של שני בנקים גדולים וותיקים. כעבור שלוש שנים, ובעיצומו של המשבר, העניקה ממשלת צרפת לבנק הלוואה של כ-7 מיליארד דולר כדי להבטיח את המשך פעילותו. הבנק מעסיק כ-21 אלף עובדים בצרפת ומחוצה לה.
באחרונה, עקב נפילת הבורסות, פטריק ארטוס, כלכלן ומנהל המחלקה הפיננסית של הבנק, פרסם נייר עמדה שכותרתו "מרקס צפה את הדינמיקה של הקפיטליזם". כך פרסם העיתון הקומוניסטי "הומניטה" בשבוע שעבר (5.2).
ארטוס, שהוא גם חבר במועצת המנהלים של ענקית האנרגיה הצרפתית "טוטאל", כתב כי משבר הבורסות מקורו באחד מחוקי היסוד של הקפיטליזם, כפי שתיאר אותם מרקס בזמנו: הנטייה לירידת שיעורי הרווח. לדבריו, אפשר יהיה לשקם את הרווחיות של התאגידים באמצעות הורדת השכר של העובדים. אך גם לכך יש גבול, הסביר, כי יש לאפשר לעובדים להתקיים ולרכוש את המוצרים שהם מייצרים.
אפרים דוידי
