משותפת אבל בלי רע"מ: תמרוני ח"כ מנסור עבאס מעיבים על עתיד הרשימה המשותפת

לפני מספר שבועות יצא ח"כ מנסור עבאס באופן מוצהר במסע ההתקרבות אל מנהיג הימין הציוני, ראש הממשלה בנימין נתניהו. עבאס נאם בכנסת וזכה במחווה נדירה: נוכחות מלאה לרבות הקשבה, הנהון וקשר עין כמעט מלא מצדו של אמן ההסתה נגד האזרחים הערבים. זה השתמש בהם שוב ושוב במטרה לעורר את היצרים החשוכים ביותר של פחד ושנאה בקרב חלקים בציבור היהודי הישראלי, והשליט אווירה פשיסטית שעליה רכב כל הדרך לשלטון.

ח"כ מנסור עבאס (צילום: הרשימה המשותפת)

הח"כ שמנהיג את אחד מארבעת המרכיבים של הרשימה המשותפת הציג בנאומו "ארבע דרישות מרכזיות שמעניינות את החברה הערבית": מאבק בפשע ובאלימות, שיפור המצב הכלכלי, פתרון למצוקת הדיור והקרקעות, והכרה בכפרים הערביים הלא מוכרים בנגב. לא נחטא לכבודו אם נציין שהוא לא חידש כלום. דרישות אלה כתובות במצע של הרשימה המשותפת. החידוש היה בהכרזתו החגיגית של עבאס: "נתניהו ביקש ממני להגיש לו מסמך שמפרט את הדרישות".

מחזה זה עורר שאלות וחשדות רבים. האם נתניהו אכן לא ידע על בעיות אלה, וכל מה שהיה חסר לו זה מסמך מעבאס? האם העניין הוא חוסר ידיעה, ואינו מדיניות מכוונת ומתוכננת שנגזרת מהתפיסה הלאומנית הפנאטית של מנהיג הימין? מנוסים בפוליטיקה הפרלמנטרית מיהרו להזהיר את ח"כ עבאס: נתניהו מנסה להשתמש בך למטרותיו השלטוניות והאישיות, ובסוף יזרוק אותך. אתה נותן לו מארז גדול של מתנות: פוטר אותו מאחריות לארבע הבעיות שציינת, מצייר אותו כאביר השוויון והצדק, מחזק את הלגיטימיות שלו, ומקבל בתמורה התחייבות.

רבים נכוו כבר מההבטחות מבית היוצר של ביבי. הרי אתה עצמך, מנסור, הזכירו לו מבקריו, אמרת במרס 2020 בסרטון שצולם ברכב הנוסע שלך את הדברים הבאים: "המסקנה שלי היא כי עם האיש הספציפי הזה אי אפשר להגיע בכלל לשום הבנות. אני שמעתי זאת גם מהנשיא (הפלסטיני) מחמוד עבאס. הוא אמר לי: אני יכול להגיע להסכמים עם כל מנהיג בישראל, חוץ מנתניהו". ח"כ עבאס הוסיף אז כי "כששואלים אותי אם בא בחשבון לקיים משא ומתן עם נתניהו, התשובה שלי ברורה: אני, ואנחנו בתנועה (האסלאמית) רואים כי זה לא בא בחשבון בכלל. כי אם האיש הזה ימשיך בראשות הממשלה, אנו רק נסבול דיכוי, אפליה, ומתקפות על עמנו, על מסגד אלאקצא ועל החברה שלנו".

קשה לדעת מה נשתנה מאז ועד היום, כשח"כ עבאס וסיעתו, "הרשימה הערבית המאוחדת", החליטו לשמור על שלטון בנימין נתניהו באמצעות היעדרות מתוכננת, מאורגנת ומוצהרת מראש ממליאת הכנסת עת שהצביעה על הצעות חוק לפיזור הכנסת (שלוש מהן הגישו שלושת מרכיבי המשותפת עצמה).

כמובן, אין קושי להבחין כי בנתניהו לא חל שום מהפך פוליטי, חברתי, או אידיאולוגי בשנה האחרונה. להיפך, אפשר לטעון וגם להוכיח כי הוא רק הקצין את עמדותיו וביצועיו: יותר בנייה בהתנחלויות; המשך מצור אכזרי על רצועת עזה; יותר התעלמות מודעת ומכוונת (לא, "הזנחה", זה שקר) ממתקפת הפשע המאורגן וממאות אלפי כלי הנשק (לפי דו"חות מבקר המדינה) שמטילים אימה על החברה הערביתהפלסטינית בישראל; ושלילה מוחלטת של העקרונות המרכזיים בהם דוגלת הרשימה המשותפת, ועליהם התחייבה לבוחריה להילחם: שלום צודק, שוויון לאומי ואזרחי וצדק חברתי.

כוונתו של נתניהו מאחורי המהלך הזה היא ברורה לאיימן עודה ואף ליאיר לפיד ולאביגדור ליברמן: לפרק את הרשימה המשותפת, הנמנית עם הגופים הפוליטיים המעטים המתנגדים לנתניהו שלא התפצלו והתפוררו. משום שהמשותפת היא כוח פוליטי שימשיך לעמוד בנחישות ולהתנגד לכלל המדיניות של ממשלת נתניהו, היא מהווה מכשול שהוא חותר לרסק.

עבאס טוען שהוא לא בכיס של הימין וגם לא בכיס השמאל. אמירה זו משווקת לאחרונה באגרסיביות. הוא חוזר עליה בכל ראיון ובכל הודעה לעיתונות, וזאת כאמתלה לשקיעתו העקבית ובקו ישר בכיס של נתניהו. חדי העין שמו לב כי בהודעות אלה לעיתונות הוא מגדיר את עצמו כ"יו"ר הרשימה הערבית המאוחדת – התנועה האסלאמית". את "המשותפת" הוא משמיט. חשוב לציין כי יצאו מספיק קולות ביקורתיים, חלקם חריפים, נגד הקו עוקף המשותפת שבו הולך ח"כ עבאס, ובהם הח"כים לשעבר מטעם רע"מ אבראהים סרסור ומסעוד גנאים. כששואלים היום גורמים במשותפת אם עבאס בדרך לפרישה סופית, הם מעדיפים לא לענות באופן נחרץ ומציעים לחכות. יש מי שמצפים שהוא יתקן את מה שקילקל בחודשים האחרונים.

האם בבחירות המתקרבות אנו עתידים לראות רשימה משותפת או "משותפת פחות אסלאמית"? זו שאלה שעדיין אין עליה תשובה ברורה. אבל הבריחה של עבאס וסיעתו מההצבעה בדבר פיזור הכנסת, שמשמעותה הצהרת נאמנות לנתניהו, רק מחזקת את האפשרות השנייה.

ספק רב אם פרגמטיזםהיתר שמשדר עבאס ישכנע רבים בחברה הערבית, ואפילו בקרב ציבור תומכי התנועה האסלאמית עצמה. תסריט הפיצול מקבל משנה תוקף כאשר מי שביכולתו לתת תוקף לפרגמטיזם ומעדיף להפנות גב לעקרונות רבים וגם לעובדות רבות – הוא המכחיש העקבי, הפנאטי והמוצהר של השייכות הלאומית של האזרחים הערבים. הם בעיניו לא יותר מאשר "לא יהודים" או במקרה הטוב, אסופת מיעוטים דתיים.

נתניהו – וגם עבאס – יתקשו להסתיר במילים ובהבטחות את התפיסה המתנשאת, הגזענית והאגרסיבית הזאת נגד עצם אזרחותם של הפלסטינים בישראל. אשר לאזרחיות ולאזרחים הערבים, אלה לעולם לא יסכימו "להלבין" את הגזענות המתנשאת עליהם ומבטלת אותם. גם כאשר קם לו פוליטיקאי לא מנוסה ומושיט לגזענות יד, או בעצם צוואר.

הישאם נפאע

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב