שנים רבות שרצועת עזה, בית הכלא הגדול בעולם, נמצאת במשבר הומניטארי חמור. סדרת המלחמות התוקפניות של ישראל ברצועה, ושיאן במבצע ״צוק איתן״ ב-2014, הותירו את הרצועה כעי הריסות מתפורר, בו צרכים אנושיים בסיסיים כמים, חשמל, מחסה ומזון, שלא לדבר על הזכות לחיים תחת איום מתמיד של מטוסי צה״ל, אינם מסופקים או מובטחים.
קיצוץ אספקת החשמל לעזה, ביוזמתו של נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, ובעזרתה ׳הנדיבה׳ של ממשלת ישראל, דרדר את המשבר ההומניטארי הקשה לשפל חדש. אל קיצוץ דרסטי זה בחשמל, מצטרפת המניעה של אישורי מעבר לחולים מעזה לבתי חולים בגדה, בישראל ובירדן, שיזם משרד הבריאות של הרשות הפלסטינית. בעזה, בתי חולים מתקשים לתפקד ללא אספקת חשמל סדירה, ושכונות שלמות נמצאות בעלטה ברוב שעות היממה, או צריכות להסתפק באספקת דלק לא סדירה ממצרים לגנרטורים מקומיים.
חושך ברחובות עזה (צילום: גישה)
את מהלך מניעת החשמל שמוביל עבאס בשותפות עם ישראל צריך לראות בתוך הקשר רחב יותר, הכולל גם את המצור המדיני שהטילה סעודיה ושותפותיה על קטאר, מפני שזו תומכת בארגונים כמו חמאס והאחים המוסלמים במצרים. עבאס ראה בסיטואציה הגאו–פוליטית החדשה שמוביל הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ שעת כושר לערער את שלטון חמאס בעזה ולעורר התנגדות עממית כלפיו. גם ממשלת חמאס אחראית למשבר, כאשר היא בוחרת פעם אחר פעם להישען על סיוע החוץ והתלות במדינות האזור במקום לפתח אסטרטגיה של שחרור לאומי וחברתי כמתבקש. בזמן שהמאבקים הפוליטיים בין ההנהגות המתחרות של העם הפלסטיני מתנהלים, האוכלוסייה בעזה מוסיפה לסבול, וביתר שאת.
חשוב להדגיש – האחראית המרכזית למשבר המתמשך בעזה היא ישראל, המנהלת מדיניות מצור אגרסיבית כלפי הרצועה זה שנים. ישראל היא האחראית הבלעדית להרס המסיבי בו חיים העזתים, לריסוק של התשתיות האזרחיות, כולל תחנות כוח, ברצועה, ולמניעת מוצרי יסוד מהמקום הצפוף ביותר בעולם. ישראל, במניעת העברת החשמל לעזה, ללא קשר לסיבה הפוליטית, מייצרת מערך של ענישה קולקטיבית פושעת נגד אוכלוסייה האזרחית, שרמת חייה היא מהנמוכות בעולם כולו. אך כאמור, האחריות מוטלת גם על ממשלות פתח' ברמאללה וחמאס בעזה, שמשתמשות באוכלוסייה הסובלת בעזה כקלף מיקוח במאבק על שליטה.
אמיר רותם, מנהל המחלקה הציבורית בארגון זכויות האדם ״גישה״, כתב ב״הארץ״ (25.6) את האמת הפשוטה על ענישה קולקטיבית זו: ״חיי אדם, זכויות היסוד שלהם, של ישראלים כפלסטינים, אסור שישמשו כלי משחק בידי גורמים מדיניים. טקטיקות לוחמה מוכחשות כמו מניעת משאב מאוכלוסייה הן פסולות מיסודן וצריך להימנע מהן ולא לשתף איתן פעולה. אם חשמל סביב השעון, מים ראויים ותעסוקה בעזה הם הדבר הראוי, הדרוש והטוב לכולנו – זה הזמן לעשות כדי שזה יקרה״.
