יותר מ-80 צעירים לפני גיוס לצה"ל מרחבי הארץ חתמו עד כה על מכתב שבו הצהירו כי יסרבו לשרת בצבא כיבוש. בשונה ממכתבי סירוב דומים בשנים עברו, הצעירים מבקרים ישירות את מערכת החינוך על נושאים שהיא מבליטה, כמו עידוד הגיוס לצה"ל והיא מתעלמת גירוש הערבים-פלסטינים במהלך 1948 והפרת זכויות האדם בשטחים הכבושים.
סרבנים מפגינים בבלפור בעת המחאה נגד שלטון הימין, ספטמבר 2020 (צילום: מסרבות)
במכתב שנשלח אתמול (שלישי) לשרי הביטחון והחינוך ולרמטכ"ל כתבו בני הנוער: "המדינה דורשת מאיתנו להתגייס לצבא, שנועד לכאורה להבטיח את קיומה של מדינת ישראל. אבל בפועל פעילות הצבא אינה מכוונת בעיקרה להגנה מפני צבאות אויב, אלא לשליטה על אוכלוסייה אזרחית, כלומר – לגיוס שלנו יש הקשר והשלכות". לדבריהם, הסירוב להתגייס הוא לא "אקט של ניתוק או התכחשות לחברה הישראלית, כי אם "לקיחת אחריות על המעשים שלנו וההשלכות שלהם".
עוד כתבו: "גדלנו בצילו של אידיאל החייל הגיבור, הכנו לו משלוחי מנות, ביקרנו את הטנק שהוא לחם בו, התחזינו אליו בגדנ"ע והאדרנו את מותו ביום הזיכרון. העובדה שזו מציאות שכולנו רגילים אליה לא הופכת אותה א-פוליטית. הגיוס הוא פוליטי, לא פחות מסירוב". בהמשך מתייחסים הצעירים ל"מדיניות האפרטהייד המתבטאת בשתי מערכות חוק שונות, אחת לפלסטינים ושנייה ליהודים" ול"מורשת הנכבה והכיבוש".
המכתב מסתיים בקריאה: "אנחנו קוראות לשמיניסטיות בנות גילנו לשאול את עצמן, את מה ומי אנחנו משרתות בגיוס שלנו? למה בעצם אנחנו מתגייסות? איזו מציאות אנחנו מייצרות כשאנחנו משרתות בצבא הכיבוש? אנחנו רוצות שלום, ושלום אמיתי דורש צדק. צדק דורש הכרה בעוולות העבר וההווה, והנכבה המתמשכת. צדק דורש תיקון בצורת סיום הכיבוש, הסרת המצור על עזה והכרה בזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים. צדק דורש סולידריות, מאבק משותף וסירוב".
לנוסח המלא של המכתב:
