בעיצומם של מה שמכונה "מאמצי ההסדרה", פלש כוח צה"ל לשטח רצועת עזה הלילה שבין יום ראשון ליום שני השבוע. מהומה מזוינת פרצה לאחר שנחשף הכוח, ובחילופי ירי סמוך לח'אן יונס נהרג סא"ל מ', מפקדו (שמו ותפקידו לא הותרו לפרסום בעת חתימת גיליון זה). בצד הפלסטיני נרשמו שבע אבדות בנפש, לרבות בכיר בזרוע הצבאית של חמאס.
באותו לילה ולמחרת נורו בתגובה עשרות טילים לעבר יישובי הדרום, וחיל האוויר הישראלי תקף בעזה עשרות רבות של מטרות, חלקן אזרחיות. בעימות הצבאי נהרגו תושבים נוספים ברצועה. צעיר ישראלי בן 19, תושב עוטף עזה, נפצע קשה בעת שרקטה פגעה באוטובוס.
דוברי מערכת הביטחון, שפקדו את האולפנים באותו לילה ובימים העוקבים, מיהרו לטעון שזה הזמן לשמור על סודיות ו"לתת לכוחות הביטחון לפעול בדיסקרטיות". ואולם, זו זכותנו האזרחית לדעת את פרטי הפרובוקציות של ישראל בשטחי שכנותיה, ובמקרה זה – בעזה הנצורה. פעולות אלה, שנועדו לשמר את הסטטוס קוו של הכיבוש ולחסום את הדרך להסדר מדיני, מסכנות את שלום עמי האזור כולם, לרבות אזרחי ישראל הנחשפים לפעולות תגובה, ומדרדרות את המצב לעבר מלחמה כוללת.
חשוב לזכור כי במקביל להפצצות האוויריות הבלתי-פוסקות על הרצועה ומהדיכוי הברוטלי של הפגנות ימי השישי סמוך לגדר, פועלת ממשלת ישראל בהתמדה מזה 11 שנה לאכיפת המצור על עזה, שכבר גרם למשבר הומניטרי חריף בקרב תושביה.
אירועי הדמים השבוע הם הוכחה נוספת לנביבות של טענת ראשי הימין והמרכז לפיה "יצאנו מעזה" בעקבות ההתנתקות ב-2005. ישראל ממשיכה בפועל בכיבוש עזה ומדיניותה הוסיפה להיות תוקפנית כלפי האחרונה. תכלית הפעולות הישראלית – ביסוס השליטה הקולוניאלית בחיי הפלסטינים ודיכוי שאיפתם לעצמות לאומית גם באמצעות העמקת הפילוג בין הרשות הפלסטינית לבין חמאס.
הפעולה התוקפנית בשטח עזה הייתה כמו כן הגפרור שהצית אש במטרה לחבל בהשגת "הסדרה" בתיווך מצרי וקטארי. כך הוכיחה ממשלת ישראל פעם נוספת כי פניה אינן אפילו להסדר חלקי וכי מדיניותה אינה מסוגלת להביא לישראלים ולפלסטינים דבר מלבד עוד ועוד דם ואש.
חד"ש ומק"י קראו להפסקת מידית של האש, להפסקת הפגיעה באזרחים, להסרת הסגר מעל עזה וליישומן בטווח המידי של צעדי סיוע הומניטרי בתיווך בינלאומי.
התיאום ההדוק בין ממשלת נתניהו לבין ממשל טראמפ בא לידי ביטוי גם בהתייחסות לרצועה. ליבוי האש מצד ישראל, העברת הכסף הקטארי לחמאס, החלטת ממשל טרמאפ לקצץ בתרומה האמריקאית לאונר"א – כל אלה הם צדדים שונים במאמציהם המשותפים להחניק עוד יותר את העם הפלסטיני החי תחת כיבוש. אמירתו של ראש הממשלה נתניהו במהלך ביקורו בפריס (11.11), כי "אין פתרון מדיני עם עזה, כפי שאין כזה עם דעאש", הפגינה פעם נוספת את כוונתו ללחום עד חורמה בהסדר מדיני גם באמצעות תיאור דרישת העם הפלסטיני לעצמאות כ"טרור".
הצעדים האמריקאיים והישראליים ההרסניים, הצבאיים והמדיניים, כמו גם והנפנוף של טראמפ ב"עסקת המאה" – מוכיחים פעם נוספת כי ביטחון העמים ושלומם יושגו רק בהסדר קבע ובפתרון מדיני כולל של הבעיה הפלסטינית. פתרון כזה עומד על הפרק, שכן ההנהגה הפלסטינית והרוב המכריע של מדינות העולם מחויבות לו, וזהו גם האינטרס של שני העמים.
חובתם של שוחרי השלום היא להמשיך במערכה לסיום הכיבוש, להקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית בצד ישראל ולכינון שלום צודק ישראלי-פלסטיני. זו הדרך להיחלץ משפיכות הדמים ולטעת תקווה בעתיד בקרב שני העמים בארץ זו.
