מאת אבירמה גולן. הטור פורסם בעיתון "הארץ".

משהו משונה קורה לוועדת החינוך של הכנסת בראשות ח"כ זבולון אורלב. מוועדה שאמורה לפקח על פעילות הממשלה בתחום החינוך, היא הופכת לטריבונל המזמן כל מי שדעותיו, התבטאויותיו ופעילותו אינן נראות לה ומדביקה לו אות קלון. נראה שהיו"ר אורלב נהנה לקבוע באמצעות הוועדה סדר יום ציבורי ותפקיד חדש לעצמו: המפחיד הלאומי.

הנה כמה דוגמאות מני רבות: בנובמבר 2009 כינס אורלב את הוועדה לדיון בלימודי האזרחות בעקבות דו"ח של המכון (הימני) לאסטרטגיה ציונית, הטוען כי תוכנית הלימודים מקדשת בעיקר את הדמוקרטיה ואינה שמה דגש על היותה של ישראל מדינת לאום יהודית. "ילדי ישראל", אמר אורלב בסיכום הדיון, "מתחנכים באופן לא ראוי… בלימודי הדמוקרטיה… ישנה הטיה שמאלנית, ליברלית ואוניוורסלית בלימודי האזרחות".

בפברואר 2010 אימץ אורלב את "תחקיר" ארגון "אם תרצו" על הקרן החדשה לישראל, והפעם הגיב ביתר חריפות. השמאל, אמר וכיוון למרצ, נהפך לגוף ש"חוץ מדאגה לזכויות אדם כמעט לא עוסק בציונות וערכים. חמור מכך, על פי התחקיר, הם רוצים בחיסולה של מדינת ישראל. הם מוציאים את דיבת הארץ בדיוק כמו שעשו המרגלים".

מאז, כך נראה, הפכו ראשי "אם תרצו" לרפרנטים האקדמיים-חינוכיים המרכזיים של ועדת החינוך, שחבריה מרבים לכנסה בבהילות לדיונים על בגידה במולדת. ברוח זו שקלו הח"כים בוועדה להדיח שני מנהלי בתי ספר "שמאלנים", השתלחו במרצים באוניברסיטאות שלפי הדו"ח של "אם תרצו" "עושים טרור שמאלני באקדמיה", גידפו מרצים ועודדו ציד מכשפות נגדם.

במסגרת זו נזפו בעיריית חולון, על "תערוכת רחוב, המציגה את חיילי צה"ל כפוגעים בילדים פלסטינים". את פרוטוקול הדיון בעניין זה, מינואר השנה, מומלץ ללמד בשיעורי האזרחות היהודיים החדשים. נציגי העירייה ניסו להסביר, שמדובר בשלט פרסומת לתערוכה המציינת 60 שנה לאמנת ז'נווה, שהצילום מבטא את דעת המצלם וששיקול הדעת בשאלה מה להציג בתערוכות שמור לעירייה. אבל ראשי "אם תרצו" קבעו, שמדובר ב"ניצול ציני של חופש הביטוי למטרת קידום מסע ההכפשות ועלילות השקרים כנגד חיילי צה"ל ונגד ישראל… פנינו לשר הפנים", הוסיפו, "והוא הגיב בשאט נפש ואמר שאין מקום למימון התערוכה על ידי הרשויות המקומיות… אם אתם רוצים להפיץ את השקרים שלכם, תעשו זאת במימון האיחוד האירופי".

אורלב מצדו שאל אם התמונה המדוברת אינה מסיתה באופן אנטישמי נגד חיילי צה"ל, ומשלא זכה לתשובה מספקת, קבע לסיכום, שאמנם יש לשבח את חולון על תרומתה התרבותית, אך הוועדה מוחה על הצגת התערוכה ותקיים דיון המשך. הוא גם נזף בצה"ל שהעדיף להישאר מחוץ לדיון, והבטיח ש"הוועדה תעמוד על כך שנציג צה"ל ישתתף בישיבה הבאה".

נראה שאורלב, שעד לפני שנים אחדות הצטייר כנציג המתון של המחנה הדתי-הלאומי, הבין שאם חפץ חיים פוליטיים הוא, עמדותיו חייבות להשתנות על פי רוח הזמן. לנוכח השתלטות הרוח החרד"לית על הציבור שלו, אין להתפלא על כך. האלימות ה"ערכית" שהחרד"לים מפעילים במערכת החינוך הממלכתית דתית ובכל שלוחות הממסד הדתי מורידה מתונים למחתרת כדי שלא יבולע להם ולמשפחותיהם, ומאלצת נשים לכסות את כל גופן וילדים לשקר בנוגע לאורח החיים בבתיהם.

לכאורה זהו עניין דתי-פנימי. למעשה, הוא מחלחל אל החברה כולה ומשחית אותה. המרץ המקארתיסטי של אורלב הוא אמצעי להישרדות בראשות "הבית היהודי", אך כתוצאה ממנו הוועדה אינה עוסקת בענייני חינוך אלא מסמנת את אויבי העם. בתהליך הזה היא אינה מבחינה בין זרמים והשקפות, אלא מאמצת את הדיכוטומיה המתעתעת של "אם תרצו" בין "נאמנים" ל"בוגדים", ובין "ציונים" ל"אנטי ציונים". כך הפכו אורלב, המדבר בנועם בשם אחדות העם, וחבריו בוועדת החינוך לראש החץ המוביל את ריסוק הדמוקרטיה הישראלית.